איזה באסה להיות חסה

אומרים ש"מה שקורה בראש השנה יהיה כל השנה", אני ממש מקווה שזה לא נכון, לפחות השנה. החודש הראשון של השנה התחיל בזה ששני הילדים חלו, כל אחד בתורו, במשך כל החודש. זה היה חודש בו מצאתי את עצמי תחת מבחן שוב ושוב. מבחן הסבלנות, מבחן העייפות, מבחן צלילות הדעת ואפילו מבחן מתמטיקה - כשחישבתי את כמות התרופה כל פעם ובדקתי שאני לא נותנת תרופות בטווחים קצרים מידי. אבל לשמחתי החודש עבר והתחיל חודש חדש. טוב יותר, כולם בריאים ומחייכים ואפילו, משום מה, חם יותר 20+ מעלותבחמישי לפברואר. אבל רק לשבוע והנה שוב חולים.... נכון יש שיגידו ככה זה כשמביאים ילדים ויש שיגידו "רציתם קבלתם" אבל רבאק דיי לא מגיע לי קצת מנוחה?! אני יודעת שיש מצבים גרועים יותר (זה לאלה שיגידו ...) אבל היום החלתה שלי היא להיות בכיינית! גם זה מותר לא? מצחיק, השבוע כשדווקא הילדים הרגישו טוב והיו בגן ובבית הספר, מצאתי את עצמי נפגשת עם אורית. היא אמרה לי משהו שעורר בי מחשבה "זה לא שאני רוצה לדכא אותך אבל אני חושבת שאם אני הייתי במקומך בשגרה הזו הייתי מתה...". נכון כשיש לך ילדים אתה יודע מה בדיוק יקרה לאורך כלהיום מהרגע שפתחת את העניים. קמים, שמים בבית הספר, עובדים, חוזרים לנוח רגע (פריבילגיה שלי כי אני עובדת בעסק שלי), הולכים לקחת את הילדים ב-16:00, קצת משחקים, 17:30-18:00 ארוחת ערב, מקלחות, שיעורים, 19:30-20:00 משכיבים לישון, רואים חדשות ואח"כ תוכניות טלויזיה מטומטמות וסוגרים את היום. כבר אין יציאות כמעט וכבר אין נסיעות פתעומיות לת"א לקניות. הכל מאורגן. למי שיגיד מדכא, אני מסכימה. אבל לשמחתי אני יודעת שזה תקופתי. עכשיו קצת יותר קשה כי טום קטן וכשנפרד בשמחה מהחיתולים, העגלה, השנה הראשונה בגן (שמלאה במחלות) ושנת הצהריים (מזה אני אפרד קצת פחות בשמחה) השגרה תשתנה ותהיה ננינוחה יותר לשינויים. זה דבר שהיה לי קשה לראות עם מיה, כי אז כל דבר זה חדש ונראה ללא סוף. אני בטוחה שזה לא מעודד (את מי שקורא את השיעמום הזה) לעשות ילדים. אבל (בכל דבר יש אבל - עוד משפט פולני) כמו שמישהו אמר לי "ילד זה כמו לצפות בסרט ממש טוב. יש בזה הכל, שמחה, עצב, דרמה, מתח וגם רגעי שעמום. ואם אתה רוצה ליהנות מהסרט אתה צריך לראות את כולו." מוזר אותו אחד שאמר לי לא היה הכי חכם בעולם, כנראה נפלט לו, מצד שני הוא שכח לומר שזה סרט ארוך... טוב בסדר, אז אני אמא פולניה. אני מוצאת את עצמי אומרת את המשפטים הכי פולניים שיש ואני מוצאת את עצמי מלבישה את הילדים בשמונת אלפים שכבות של בגדים "שרק לא יהיה להם קר", עושה את הכל בזמן ("שלא יהיו עייפים"), משתדלת לתת אוכל מזין ("כי זה חשוב"), מעירה שלא לגרור רגליים כי זה מקלקל את הסולייה (זה משפט שרציתי לחנוק את עצמי ברגע שאמרתי אותו, פשוט לא האמנתי למשמע אוזני, מה אני אמרתי את זה?!) דואגת, בודקת חום קודם כל עם השפתיים על המצח (ובאותה הזדמנות גונבת נשיקה) וכו' וכו' וכו' את האמת הרבה פעמים אני מנסה לתפוס את עצמי ולשלוט ביצר הפולניות ולהניח לדברים, אני מודה זה קשה. אבל בסופו של דבר אחד הדברים המצחיקים והמהנים ביותר להיות הורה זה לא איך שהילדים גדלים, זה איך שאתה גדל. כשיש רגע לראות את הדברים מהצד (אצלי זה בד"כ ברגעי החסד של הסיגריה שמנשכים 7 דק' בדיוק) אתה מבין שזה פשוט מדהים, איזה יכולת יש ליצורים הקטנים האלה לשנות אותך מקצה לקצה בלי שבכלל תתנגד. והמצחיק הוא שנכון אני לא רוצה להיות "אמא פולניה" ואני לא רוצה לומר את המשפטים שהטריפו אותי כשאמא שלי אמרה אותם, אבל זה יצר כזה וזה משתלט עליך כמו סערה. כשאתה מסתכל אתה מבין שזה מצד אחד נורא אבל ממש לא נורא, כי זה הרבה יותר מצחיק יותר מכל דבר אחר. כמובן אתה מוצא עצמך מתנצל לילד ואומר לא סליחה לא התכוונתי, והוא מסתכל עליך במבט שואל ותוהה "מה אז זה בסדר לגרור רגליים כי זה ממש היה לי כיף...אז זה לא הורס את הנעליים ?!" ואז אתה אומר "כן זה בסדר, זה הורס, אבל מידי פעם מותר, כי זה כייף" ואז אתה גורר את הרגליים ביחד עם הילד ונהנה ביחד איתו. נוקם את נקמתך על זה שאמרו לך לא לגרור רגליים כי זה הורס את הנעליים. אבל איפה שהוא מאחורה מחלחלת המחשבה שאתה עוד תשלם על זה בקנייה של עוד זוג נעליים. וזה בסדר כי זה כיף ונהנתי לגרור את הרגליים ולו רק לשניה חזרתי להיות ילד. אז כן יש לי עכשיו תשובה טובה יותר, אורית. השגרה משעממת רצח וכל הקטע של ההורות קשה, אבל יש רגעים קנטנים (שצריך להיות ממש קשובים אליהם אחרת מפספסים) שאתה שוב הופך להיות ילד וממש נהנה. אלה הרגעים שלפחות לי נותנים את האוויר לנשימה ומזכירים לי שבכל הקושי הזה יש גם כיף שגורם להכל להיות קליל. ועוד יותר נחמד הוא שאני יודעת שככל שטום יגדל יהיו לי יותר רגעים כאלה משניהם. אני רק מקווה שכשהם יהיו בגיל הטפשעשרה אני אצליח להיות מותאמת אליהם ולא אשר ילדה קטנה.... לגלי, אורית ויונתן תודה על התמיכה השבוע, שהיה לי קצת באסה- כי ברגעים קשים קשה לי לראות דברים ועזרתם לי לצלוח את הרגעים האלה לא מעט פעמים. רק אני מקווה שתמשיכו ושלא ימאס לכם מהשטויות שלי.... XOXOX