הדילמה להגיע לעיצוב שאתה רוצה בבית היא מטרה לא פשוטה, הניסיונות האין סופיים שלי להגיע למשהו, במסגרת התקציב כמובן, שדומה ל-LOOK שאותו אני מחפשת הוא לא פשוט בכלל.
אז ככה,
הרצון והמטרה: מודרני, פונקצונאלי, נקי, fresh, לבן (נכון לבן זה לא פונקציונלי כל כך עם ילדים אבל נתמודד אולי נהפוך את הלבן לבהיר או שהוא פשוט יהפך להיות כזה?!)
החלום: מינימליסטי - אהבל ברור שאין מצב ... אבל לחלום מותר לא?
משוכות שיש לעבור (דברים שאי אפשר לשנות וצריך לחיות איתם): רצפה, שאני מאוד אוהבת, צהובה כתומה, סלון קטן יחסית ותקציב מצומצם ביותר
אז, באיטיות מה, אנחנו מגיעים למטרה, הסלון משתנה מיום ליום וכל פעם אנחנו מצליחים להוציא או להחליף עוד רהיט ועוד פרט ממנו, שבעצם לא היו שייכים כלל לסלון. כן, החלפנו טלויזיה! והיום היא תגיע, איזו התרגשות. מאז שיצאו כל הטלויזיות LCD לשוק אני ויונתן חולמים על אחת כזו בבית, והנה סוף סוף הגענו לזה. קנינו טלויזית LCD של SONY בגודל של "40. נכון, לא שיא הטכנולוגיה כמו שאולי היינו רוצים אבל החלתנו שלהוציא 7000 ש"ח על טלויזיה LCD בטכנולוגית LED זה טיפה מוגזם. אז הלכנו על טלויזיה דקה ורגילה במחיר סביר של 4600 ש"ח, מגניב!!! יונתן אפילו הצליח להשיג אותה יותר בזול ממה שהסוכן של SONY היה יכול להשיג לנו אותה, דרך Y-NET-SHOP מי היה מאמין! אז היום הטלויזיה אמורה להגיע וכולנו נהיה מאושרים, אבל משום מה נראה לי שמי שהכי יהנה זה יונתן. החיבור הסימביוטי שלו עם קופסאת המטומטמים מדהים אותי כל פעם, אבל מי אני שאומר משהו כשאני מכורה לקופסא לא פחות ממנו?!
לרגע סטיתי מהנושא של עיצוב, אבל אין מה לעשות טלויזיה היא דבר שאי אפשר להתעלם ממנו, במיוחד אם היא כל כך גדולה.
בכל מקרה ניסיתי לחשוב על איך להקל על המראה של הסלון ובעצם הגעתי למסקנה שאולי הספריה בה מצויה גם הטלויזיה קצת עמוסה למראה, כי יש בה גם טלויזיה וגם המון ספרים. בעיה. אבל מה עושים אם רוצים את הספרים ואין קירות פנויים?!
ומכיוון שכמו כל אחד אני מניחה אני מושפעת מהסביבה, אני מסתכלת על תמונות לעיצובים שונים וסגנונות שונים של בתים וחדרי סלון, אני רואה שבעצם הטלויזיה מופרדת מהספריה. יופי, לכולם יש בתי ענק בהם יש מקום נפרד לספרייה, ומה עושים אנשים כמוני?!
לפעמים אני חושבת שאולי אחנו צריכים להעביר את הספרים לספריה הענקית שיש לנו בחדר השינה, שהיתה המשרד של אבא שלי בעבר, הבעיה היא שזה יעמיס נורא על חדר השינה וגם הייתי רוצה ואני גם מאוד משתדלת שהילדים יראו אותנו פותחים ספר ומסתכלים וקוראים בו, מה לעשות אני כנראה קצת old fashion שאני רוצה שהילדים ילמדו שספר זה מקור לאינפורמציה ושאולי אם הם יראו את הספרים פיזית זה יגרה אותם לפתוח את הספר ולהסתכל (אולי לא טום בשלב הזה אלא מיה). נכון, היום בעידן המודרני האינטרנט הוא המקורהאולטימטיבי לאינפורמציה וכאילו אפשר לוותר על ספרים, אבל למרות הכל אני אוהבת לפתוח ספר אמנות או עיצוב או מה שלא יהיה ולקרוא קצת, זה נותן לי תחושה אחרת מאשר לשבת מול מסך המחשב.
אולי ה-LOOK הזה שאנחנו מחפשים בכלל לא מתאים כשיש ילדים בבית? או שאולי זה מתאים רק לבתים גדולים שיש להם מה שנקרה "חדר טלויזיה"? בעיה. יש לי ילדים ואין לי בית גדול... (אולי זה עוד משהו לרשימה שלי של הדברים שאני רוצה אם אני אהיה עשירה).
אז לבנתיים החלתנו לנסות את הסלון כמו שהוא ולנסות לראות אם זה מוצא חן בעיננו. מה שלא יהיה זה נחמד יותר ממה שהיה ויותר נעים.
our living room wall unit. jun 2010
טוב כשאני מסתכלת על התמונה זה דיי מביך כל הברדק הזה, מצד שני אני ממש שמחה שלא רואים חלקים אחרים בסלון שמבורדקים לא פחות... את הכוורת הזו דווקא אנחנו דיי מסמפטים כי היא נוחה ומרכזת לנו הרבה דברים, מצד שני בזמן האחרון קצת מציק לי הצבע אדמדם שלה אבל את זה קל לפתור בשכבה אחת או שתיים של צבע.
אז ככה בחלל האמצעי בו עומדת הטלויזיה הקטנה (כרגע מסך LCD של מחשב) הוא החלל שהכנו לקראת הטלויזיה שאמורה להגיע היום, רוב החלל יהיה מלא כי היא אמורה להיות גדולה. היחידה המלבנית מתחת לחלל המרכזי זו היחידה שהחזיקה את הטלויזיה הקודמת ששבקה חיים אתמול ככה פתאום, שמנו את מסך המחשב כדי לחסוך לנו טרעומות של הילדים בבוקר. את היחידה הזו אנחנו מתכננים להפוך לשולחן סלון, במקום זה שיש לנו. כל הספרים הם חלק מספרי האמנות וכד' שלנו. והספרים במדף התחתון השמאלי הם הספרים של טום.
אז בתור התחלה החלתנו להעיף את כל מה שלא שייך לספריה כמו כל הפיצ'פקעס שעומדים לפני הספרים, ונדחוף את הספרים לתחילת המדפים כמו במדפים העליונים כדי שלא נתפתה לשים דברים שלא קשורים (אגב למען הסר ספק את המדפים העליונים יונתן סידר). את אלבומי התמונות שלנו אולי אני אעטוף בנייר עטיפה בהיר וזהה (אגב אלבומי התמונות הם אלבומי התמונות של ההורים שלי ושל יונתן שאנחנו מצולמים בהם כילדים). את האגרטל שכרגע מסתיר קלסרי משרד גדולים שההורים שלי הפכו לאלבומי תמונות נעיף. וגם מיחידת המגירות האדומה עם הפרחים הצהובים נפרד בשמחה, אחרי שאמצא לכל הדברים שמאוחסנים בה מקום חדש ומסודר.
.jpg)
