.jpg)
הכריכה של חמש מכשפות
לפני שנה הגיע אלי בהפתעה אחד החברים הטובים של ההורים שלי, אמנון שפירא. לאמנון אני חבה תודה על זה שהוא החזיק אותי כשהייתי תינוקת בדרך הביתה מבית החולים כשנולדתי, אני מניחה שבלעדיו יש אפשרות סבירה שעוד הייתי נשארת בהדסה.
אמנון מלמד באוניברסיטה באיטליה עברית וחיי שם מזה כמה שנים. באחת מהשיחות שלנו הכרתי לו את הספר "חמש מכשפות יצאו לטייל" של רונית חכם, חשבתי שזה יהיה ספר יותר מוצלח ללמד עברית אנשים מבוגרים מעבר לנתן אלטרמן או ביאליק, לא שחלילה אני מזלזלת. משהו קליל כיפי וזורם יותר שבאותה הזדמנות מעניק יכולת לאמן את הלשון בצלילים מוזרים של השפה שהם חסרי משמעות אך מלאים בהנאה.
אז הוא לקח את עצתי וכמו שאמנון תמיד היה לקח את הנושא ברצינות מדהימה והגיע לתרגם ביחד עם אחת מהסטודנטיות את הספר לאיטלקית. והיום קיבלתי במייל את ההזמנה.
ההזמנה
לא שיש לי מושג מה כתוב, יונתן תרגם לי ככה בבערך, וגם לא שיש לי נגיעה בדבר התרגום או כל דבר אחר, אבל אני גאה!
מסתבר שלדברים הקטנים שאתה עושה יש חיים משלהם והם מגיעים רחוק גם אם אין לך יותר נגיעה בהם. וכשפתאום רואים שיש תנופה והתפתחות לדבר הקטן שעשית, אתה מבין שבעצם לכל דבר ישנה משמעות, אפילו לדבר הקטן ביותר.
השאלה המתבקשת היא מה קורה לדברים הגדולים שאתה עושה?!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה