לילו מאי 2010
לרוב הרגע הזה נמשך חצי שעה ואז אתה מוצא עצמך שוב בשיגרה של לסדר לארגן קצת כדי שיום למחרת יהיה לך קצת פחות ויותר נעים.
אמנם בשבוע האחרון לקחנו קצת חופש מכל הסידורים המטורפים ועשינו באמת רק קצת כל פעם ונשארו עוד המון "פינות בלגאן" אבל זה בעיקר פינות. וכן, עוד עומדת בפנינו עבודה לא קטנה במטבח, באמבטיה ועוד מיליון דברים אבל הבית מתחיל לתפוס צורה שאנחנו אוהבים. סוף סוף הסלון יותר מרווח ויש מרפסת שכיף לשבת ולשחק עם הילדים ולילדים יש חדרים גדולים בדיוק כמו שהם רוצים.
למרות שיפי אמר לי השבוע שלא משנה מה, תמיד ישאר לנו בית מבולגן, קצת ביאס אותי למען האמת, כי למרות שהוא מכיר אותי המון שנים הוא לא מכיר את הטעם שלי בעיצוב של הבית. מוזר או שבעצם ככה אנחנו באמת? מבולגנים כל כך?!
אני מרגישה שסוף סוף אני יכולה להתחיל משהו שדומה לעיצוב אותו אני רוצה בבית, כי למרות הכל עד עכשיו תמיד גרנו בעצם בבית של מישהו אחר עם כל הציוד שלא אנחנו בחרנו. ועכשיו שהתחלנו לפנות, לארוז ולסדר ועוד לא סיימנו בעצם התחלנו את הבית שלנו עם הדברים שלנו (פחות או יותר). מעולם לא היה לנו קנווס ריק שממנו אפשר להתחיל, אולי במידה מסוימת זו הסיבה ששמחתי במידה מסוימת כשההורים רצו למכור את הבית ואנחנו היינו אמורים לצאת לשכירות (לא שאני שמחה במצב שלי היום בו אני משלמת משכנתא יותר זולה משכחרות...)
כן, ואם היה לי כסף והייתי עשירה, כמו שעומר אמר בבלוג שלו, הייתי רוצה לקנות לעצמי משהו. אז לשמחתי דיי עברנו את השלב בו אנחנו רוצים לקנות משהו וממש לא יכולים (עומר, זה עובר למרות שלא תמיד מצליחים לראות מתי) אבל עדיין אני לא יכולה להרשות לעצמי בית חדש, ספה מדהימה, ומטבח בדיוק כמו שאני רוצה ועוד ועוד. אבל לאט לאט אנחנו מגיעים לזה שאנחנו מצליחים להגיע לדברים שאנחנו רוצים, לפעמים בדרכים מוזרות ומשונות אבל זה מצליח.
והקניה הגדולה הבאה שלנו תהיה טלוויזיה שטוחה LCD HD, יונתן עוד לא החליט מה בדיוק, קולט אדים למטבח וקונסולת Wii, לי ולילדים בעיקר. דרך החנות אלה הדברים שאנחנו יכולים לקנות ולא ספה מדהימה, שיפוץ מגניב או מטבח מאובזר ונוח, אבל אני מניחה שזה בסדר. למרות שכן, אם הייתי יכולה והייתי ממש עשירה אז הייתי מוציאה את הכסף על כל הדברים בלי לחשוב מה יותר חשוב או מה למותרות ומה מחייב. וחוץ מזה דווקא נחמד לקנות משהו שהוא מותרות...למרות שהטלויזיה שלנו עושה סימני גסיסה (מה שהופך את הקניה של הטלויזיה לצורך חיוני לאוירה של שפיות בבית).
האמת שיותר מהכל הייתי רוצה לקנות חופשה של שבוע בלי הילדים במלדיבים, אפילו בלי צלילות, רק אנחנו והחוף וחוסר מחשבה למה לבשל או כמה כביסה יש עוד לעשות או איך לג'נגל עם הילדים ממקום למקום. לא שילדים זה קשה וכמו שפעם בחור שהכרתי (סטיוארט, זה בערך הדבר החכם היחידי שהוא אמר) אמר שילדים זה כמו טלויזיה עם כל סוגי התוכניות והסרטים יחד (דרמה, קומדיה, אימה ומתח) כן זה כיף! אבל מעייף!!! ולפעמים אני רוצה להתרחק רק כדי לקבל פרופורציה חדשה, כי לפעמים הפרופורציה הולכת לאיבוד.
אז אולי לעומר עוזרת ריצה של חצי שעה כדי לקבל פרופורציות לחיים אבל אני לא כל כך מתחברת לריצות וחופש לא נראה לי שיהיה בקרוב. אז כנראה שהבלוג, ברגעי הנחת הקצרים של החצי שעה, זה מה שמכניס לי את הדברים לפרופורציות.
תגובה 1:
השאלה .... מה עושים אחרי שפורייקט נגמר?! צריך לחפש תעסוקה חדשה!?
תחביב חדש?
הוסף רשומת תגובה