freedom

אני ויונתן, אקיהברה, טוקיו, יפן, נובמבר 2010

 אין הורה שיגיד שהוא לא אוהב את הילדים ואין הורה שיגיד שהוא לא לומד ונהנה מלהיות הורה. 

מצד שני אני מודה ...

זה כל כך כיף לקחת יום חופש...

בין הבניינים, אקיהברה, טקיו, יפן, נובמבר 2010

פירסומת בתחנת הרכבת, אקיהברה, טוקיו, יפן, נובמבר 2010

מצד שני התגעגעתי, למרות שהיה קצר...

טום ומיה בגן משחקים, טקיו, יפן, נובמבר 2010

טוקיו גדולה

טוקיו כל כך גדולה שכל פעם אנחנו מגיעים לחלק אחר שלה אנחנו נדהמים מחדש. 

היום בילינו במוזיאון ג'יבורי, מוזיאון של במאי הסרטים מיאזקי היאו (טוטורו, פוניו, הטירה המעופפת ועוד ועוד). 

הלכתי קצת עם חששות כי היו כאלה שאמרו שהיה נחמד והיו כאלה שאמרו שזה מוזיאון קטנטן. ובעיקר החששות שלי היו בגלל הצפיה הגדולה של הילדים לראות את הבית של טוטורו.... 

אבל היפנים לא איכזבו והקימו מוזיאון מדהים וידידותי לילדים שמסביר איך עושים אנימציה ואיך הדמיון מתחיל. 

המוזיאון עצמו נמצא בתוך "יער" מדהים והבחירה שלנו ללכת ברגל ולא באוטובוס מתחנת הרכבת הייתה בחירה נכונה. הדרך בנתה צפיה אצל הילדים והכניסה אותם לאוירה קסומה שמקבלים אותה, אני מניחה, רק ביערות. 

בדרך לשם, טוקיו, נובמבר 2010

טום בכניסה למוזיאון ג'יבורי, טוקיו, נובמבר 2010

אז אחרי ביקור של 5 שעות אני חייבת לומר היה מדהים. 

קבלנו ברושור באנגלית וביפנית וחשבתי לרגע שהוא מסביר על המוזיאון, אז לא. יונתן, שטרח לקרוא את הברושור אמר שכל הברושור מלא בחוקי עשה ואל תעשה. אסור לצלם אסור לעשן מותר לאכול במרפסת אבל לא בפנים וכו וכו וכו... 

אבל למרות כל החוקים המקום מדהים הילדים היו מוקסמים וחזרנו עייפים עייפים. 

אז לצערי אין לי תמונות מהמקום אבל יצאנו עם המון חוויות. 

הדרך חזרה גם כן מדהימה ומחזירה אותך למציאות העורבנית באיטיות. 

טום ישן בתוך העגלה ברכבת חזרה הביתה, טוקיו, נובמבר 2010

cat bus

טום ולילו בוקר אוקטובר 2010

בין טום ולילו התפתחו קשרי אהבה מוזר כי לילו שמרה על מיה ודאגה לה הרבה יותר מאשר לטום שהם היו תינוקות. 

תמיד אמרנו שלילו החתולה שלנו נראית כאילו היא יצאה ממנגה...

לילו ירושלים אוקטובר 2010

cat bus - My neigbhor Totoro 

moments

לפעמים אני מוצאת את עצמי מתרוצצת סביב ולא מצליחה למצוא לי רגע של מנוחה. 
בכל החודשים האחרונים אנחנו עסוקים בשיפוץ וסידור, לפעמים בכוונה תחילה ולפעמים כי אין ברירה (כמו האמבטיה שנזלה לשכנים).
אבל בתוך כל הסידורים של הבית, הצלחתי למצוא את הזמן לעשות המון דברים. עכשיו נשאר רק להעלות אותם לבלוג ולו רק כדי לזכור איך עשיתי אותם. אבל לזה משום מה אני לא מוצאת את הזמן. קצת מצחיק, במיוחד כשיש לי עכשיו את המצלמה החדשה שלי. אבל אני אנסה כל פעם לצלם משהו אחר כדי שלפחות יהיה לי משהו כמו אלבום שיזכיר לי את הדבריםבמיוחד את אלה שחילקתי ונתתי כמתנות. 


אז הצלחתי לתפור ולסרוג המון המון דברים:
* שלושה כובעים, כי טום איבד אחד מטי שירט ממוחזרים
* תיק ספר לטום שיצא מדהים

תיק ספר לטום, פישתן וכותנה. 2010. 

* סוודר סרוג שחור ליונתן 
* כובע ליסמין חברה של מיה כמתנת יומולדת  
* תיק צד סרוג למיה 
* תיק מחבלים למיה 
* שני סלי כביסה משאריות קנבס 
* כובע קסקט קטן סרוג משאריות צמר לתינוק של רותי, אמא של יונתן חבר של מיה 
* מובייל סרוג גם כן לתינוק 
* המשכתי קצת את השמיכה שאני סורגת כבר עידנים (קצת מביך לומר כמה זמן) 
* מכנסיים לטום לגן מחולצת טי שמיחזרתי
* מכנסי פיג'מה לטום גם כן מחולצת טי ממוחזרת 
* חולצת טי למיה טי ממוחזר
* תיקים לשלטי ווי לבנות של יושי 
* כובע סרוג בהזמנה מליאור חבר של רותי 
* כובע סרוג ליונתן שאני מקווה שהוא יחבוש החורף הזה 
וזהו נראה לי פחות או יותר 


מעבר לזה, עשיתי תמונה ענקית 50X70ס"מ מתוחה על קנבס לבית. רציתי כבר המון זמן לעשות משהו דומה לתמונה שהזכרתי כבר באחד מהפוסטים הקודמים פה. אני חייבת לומר שאני מאוד גאה בתוצאה ואני חייבת תודות לעובדים בחנות שעזרו לי לבחור את טביעת האצבע הכי מוצלחת וגם ליניב שהדפיס לי אותה. עכשיו רק נשאר לעשות טביעות אצבע לג'ון, שנתלה ליד שלי, למיה וטום במידה קטנה יותר כשלטים לחדרים שלהם. 

טביעת אצבע שלי. 2010. 

משום מה עדיין יש לי עוד המון המון דברים שאני רוצה לעשות והמון רעיונות לכל מני דברים, שאני מקווה שהם לא יברחו לי מהראש...
אם רק היה לי עוד טיפה זמן...
מוזר שבסופו של דבר שאלה הדברים שעושים לי טוב ונעים ואלה הדברים שמרגיעים אותי, למרות שאולי הם נראים טיפשיים. זה בשונה מפעם שהייתי צריכה לצאת כדי להצליח לשחרר את תחושת המחנק. 

B-day

הנה עברה עוד שנה ומיה גדלה וחגגה את יום ההולדת שלה בדיוק כמו שהיא רצתה. 

לקחנו השנה שתי מפעילות (שעשו פעילות יומולדת שנה שעברה לאחד הבנים בכיתה של מיה, שהיא נהנתה) מדהימות שעשו הרבה משחקי חברה שמיה רצתה: לימבו, כיבוש דגלים, לימבו הפוך, שוקולד שש ועוד...

ומיה?! נהנתה ואמרה בסוף היום שזו היתה היומולדת המוצלחת ביותר עד כה. מצד אחד שמחתי ומצד שני קצת כעסתי על עצמי שלא אני זו שארגנה את הפעילות. אבל רק המחשבה להפעיל 30 ילדים בגילאים האלה הטישה אותי. אז הארגון היה קל יחסית כמה שיחות טלפון כדי להחליט על משחקי החברה שמיה רצתה ולרוץ לקנות את כל מה שצריך לימי הולדת, כיבוד שכלל המון ממתקים ורק ממתקים, להכין עוגה, שקיות הפתעה, נרות ובלונים, דברים לפעילות יצירה שבסוף לא עשינו כי נגמר הזמן ועוד כל מני פיצ'עפקס. 

ולמזלנו מזג האויר היה לצידנו והיה יום מקסים בדיוק כמו מיה. 

 

ההכנות של העוגה שיצאה מדהים - תודות לאורית על המתכון ולמיכלי על המתכון של הציפוי.  יומולדת 8, אוקטובר 2010, ירושלים 2010.

מיה במצב רוח שטותניקי, יומולדת 8, אוקטובר 2010, גן הורדים, ירושלים.

העייפות בסוף היומולדת. יומולדת 8, אוקטובר 2010, גן הורדים, ירושלים .

אז סליחה שנטשתי את הבלוג קצת הרבה אבל אני מקווה לחזור במלוא העוז במיוחד כשנהיה ביפן בקרוב, שמשום מה הפכה להיות גם איזשהו סוג של מתנת יום הולדת למיה. 

long long time....

כבר חודשיים שלא עדכנתי את הבלוג, נורא!!!
בחודשיים של הקיץ משום מה הייתי עסוקה בריצות ועיסוקים או יותר נכון מציאת עיסוקים לילדים שהיו בחופש. 
למזלי אבא שלי היה פה חודש, דבר שנתן אטרקציה שלמה לילדים. 

היינו בבריכה, הלכנו למוזיאון המדע, היינו במוזיאון ישראל שנפתח מחדש ומרשים, למרות שראינו רק חלקיק ממנו. 
ועוד למזלי, יונתן מצא קייטנה בת שבועיים למיה של צפרות, דבר שהתגלה למיה כנחמד ומעניין ואפילו הפך לחוג במהלך השנה. 
במהלך הקיץ לקחנו קצת חופשה משיפצורי הבית אולי בעיקר בגלל שיונתן פרץ דיסק בגב. 
אבל בסך הכל היה קיץ נחמד למרות שהיה ארוך בעיקר עם המשכו הקבוע בגלל החגים של תחילת השנה. 
אני מקווה שעכשיו סוף סוף אחרי שנראה שטום מתרגל לגן החדש ושמיה נכנסת לשיגרת היום של הלימודים והחוגים יהיה לי קצת זמן לדברים שלאו דווקא קשורים באופן ישיר לילדים... 

i wish....

מיה רוקדת בהופעה של הדג נחש, בריכת הסולטן, אוגוסט 2010

אני מניחה שלכל אחד יש משאלה אבל יותר מהכל בתקופה הזו הייתי רוצה עוד שעה אחת ביום כדי שאני אוכל לנצל אותה לעצמי...
וזה אגב לעומר ואיה ששאלו מה עם הבלוג, אני חושבת שלתחזוקת הבלוג שלי אני צריכה עוד שעה ביום. אבל אני ממש משתדלת. 
בימים האלה אני עסוקה עם הילדים שבחופש, למזלי למיה יש קייטנה עד סוף השבוע, קייטנת צפרות שהיא נהינת בה עד טירוף.
טום, סיים סוף סוף את הגן הכי נוראי על פני האדמה, גן מיח"א. למרות שהשנה הראשונה בגן שלו היתה נהדרת השנה השניה היתה יותר מאכזבה...
ועכשיו?! חופש!!! למי בדיוק? 
אז התכנון לחודש האחרון של החופש: 
* טום בשלושה שבועות חופש מהגן (יומיים ראשונים איתי לבד ואח"כ אבא שלי מצתרף לחגיגה) 
* אבא שלי מגיע מיפן עד תחילת ספטמבר 
* מיה תסיים קייטנה ביום חמישי ותתחיל חופש של שבועיים (נשאר לה עוד לעשות שעורי בית) 
* לסיים לתפור למיה קלמר (בלילות אחרי שכולם ישנים)
בסה"כ נראה בסדר בתחילת החודש הזה, נראה איך אני אהיה בסיומו. 
את הימים האלה נראה לי שבסה"כ נעביר בניחותא בטיולים קצרצרים מפה לשם, קצת לבקר חברים, הרבה משפחת אויקאוה (ככה זה תמיד לפחות כשההורים שלי או אחת מהם מגיע) ואני מניחה שנוולה הרבה בבריכה. 

ג'ון והילדים במים, מלון שרתון פלאזה ירושלים, אוגוסט 2010 

giant microbes

הקיץ בעיצומו ואנחנו עסוקים בקייטנות וכרגיל בסידורי הבית, פה קצת, שם קצת... והכל מאוד מאוד איטי וחם. 
בין לבין אני מצליחה לתפור קצת לילדים משאריות בדים ובגדים ישנים. התוצאות מרשימות, ואני מבטיחה להעלות תמונות בהקדם. בנתיים בשיטוטיי בנבחי האינטרנט נתקלתי באתר מצחיק שמוכר כל מיני בובות ואביזרים שהמוטיב שלהם הוא מיקרובים http://www.giantmicrobes.com. 
אז כן כולנו סוחבים משהו כל השנה שילשולים, שיעולים וחומים ועוד מיליון דברים. 
הבובות כל כך חמודות שבאמת עושה חשק לקנות אותן ולהחזיק איזה מיקורב אחד או שניים אם לא את כולם. 
אולי אם אני אקנה בובה למיה ההיפוכונדרית הקטנה שלי שאוהבת את דדי הרופא שלה ומחפשת מכאובים במיוחד בשעת ארוחת הערב... היא תפסיק להיות היפוכונדרית, או שמה זה רק יחמיר את המצב והיא תתאהב יותר במיקרובים הקטנים שעושים לנו רע?! 
ואולי אני אקנה אחד לאורית שאומנם כבר לא כל כך עוסקת במיקרובים אבל...  
ואולי אחד למיכלי, רק שאין להם CMV ...
ואולי סתם נאחל לכולם בריאות

witches

הכריכה של חמש מכשפות

היום אני גאה בעצמי! 
לפני שנה הגיע אלי בהפתעה אחד החברים הטובים של ההורים שלי, אמנון שפירא. לאמנון אני חבה תודה על זה שהוא החזיק אותי כשהייתי תינוקת בדרך הביתה מבית החולים כשנולדתי, אני מניחה שבלעדיו יש אפשרות סבירה שעוד הייתי נשארת בהדסה. 
אמנון מלמד באוניברסיטה באיטליה עברית וחיי שם מזה כמה שנים. באחת מהשיחות שלנו הכרתי לו את הספר "חמש מכשפות יצאו לטייל" של רונית חכם, חשבתי שזה יהיה ספר יותר מוצלח ללמד עברית אנשים מבוגרים מעבר לנתן אלטרמן או ביאליק, לא שחלילה אני מזלזלת. משהו קליל כיפי וזורם יותר שבאותה הזדמנות מעניק יכולת לאמן את הלשון בצלילים מוזרים של השפה שהם חסרי משמעות אך מלאים בהנאה.
אז הוא לקח את עצתי וכמו שאמנון תמיד היה לקח את הנושא ברצינות מדהימה והגיע לתרגם ביחד עם אחת מהסטודנטיות את הספר לאיטלקית. והיום קיבלתי במייל את ההזמנה. 

ההזמנה

לא שיש לי מושג מה כתוב, יונתן תרגם לי ככה בבערך, וגם לא שיש לי נגיעה בדבר התרגום או כל דבר אחר, אבל אני גאה! 

מסתבר שלדברים הקטנים שאתה עושה יש חיים משלהם והם מגיעים רחוק גם אם אין לך יותר נגיעה בהם. וכשפתאום רואים שיש תנופה והתפתחות לדבר הקטן שעשית, אתה מבין שבעצם לכל דבר ישנה משמעות, אפילו לדבר הקטן ביותר.

השאלה המתבקשת היא מה קורה לדברים הגדולים שאתה עושה?! 

fun days

בין העבודה בחנות (שמשלמים לי עליה, נגיד) לבין העבודה בבית (שלא כל כך משלמים) לפעמים אנחנו מוצאים לפעמים את הרגעים הקטנים שבהם אנחנו לרגע חופשיים ממטלות, חובות, חוגים, חברים וכו' ואז אנחנו אפילו לחצי שעה מבלים בשקט. 

אז ביום שלישי בשבוע שעבר הגן "הנהדר" של טום החליט לצאת לטיול בגן החיות. לי וליונתן הייתה תחושת בטן לא טובה לגבי היכולת של הגננות (שבא לי להרוג אותן כל יום פעמיים אם לא יותר) לשמור על הילדים בטיול כזה שכולל הסעות ועוד אז החלתנו להשאיר אותו בבית איתי. למען האמת היה כיף, לרוב יוצא שאני נשארת עם הילדים בבית בגלל שאחד מהם חולה ואז זה לא כל כך כיף. אבל הפעם היה לי בוקר שלם של כיף עם טום.  

טום במרפסת משחק בתוך גיגית מים. יוני 2010

וביום חמישי היתה לנו גם שעה פנויה שלא צריך להכין שעורי בית, לבשל או כל מיני דברים מעצבנים ויצאנו לשעה בגינה הכי מעפנה בירושלים, אבל בכל זאת נהנינו. לקחנו כדורים ומים והלכנו לשחק, כמובן שהכדורים נשארו כמעט מבלי לזוז... 

טום ומיה ב"אוטו". יוני 2010

מיה. יוני 2010

כמובן שאחרי הפוגות כאלה חוזרים לשגרה אבל היא פתאום הופכת לקלה יותר. 

מוזר לפעמים אני עדיין לא קולטת שהפכתי להיות אמא ועוד לשניים ויותר גרוע זה שפתאום שמתי לב שהם כבר ממש גדולים. מיה בגיל ההתבגרות הקטן, בלעע, וטום עוד לא סיים את ה-triable tow, עוד בלעע גדול. אבל בקרוב אני מניחה שההנאה תהיה יותר גדולה כי השתחררנו מהחיתולים, כמעט (רק בלילות ובנסיעות ממש ארוכות), וטום קצת יותר קל להתמודדות של כולנו, בעיקר למיה. 

אבל כשאני רואה את החברים מסביבנו שרק מתחילים אני לא כל כך מקנא, אולי רק לריח שיוצא מהקטנטנים כשהם יונקים, אולי בעצם לא...

searching for the ultimate "look" for us

הדילמה להגיע לעיצוב שאתה רוצה בבית היא מטרה לא פשוטה, הניסיונות האין סופיים שלי להגיע למשהו, במסגרת התקציב כמובן, שדומה ל-LOOK שאותו אני מחפשת הוא לא פשוט בכלל. 

אז ככה, 

הרצון והמטרה: מודרני, פונקצונאלי, נקי, fresh, לבן (נכון לבן זה לא פונקציונלי כל כך עם ילדים אבל נתמודד אולי נהפוך את הלבן לבהיר או שהוא פשוט יהפך להיות כזה?!)
החלום: מינימליסטי - אהבל ברור שאין מצב ... אבל לחלום מותר לא?

משוכות שיש לעבור (דברים שאי אפשר לשנות וצריך לחיות איתם): רצפה, שאני מאוד אוהבת, צהובה כתומה, סלון קטן יחסית ותקציב מצומצם ביותר

אז, באיטיות מה, אנחנו מגיעים למטרה, הסלון משתנה מיום ליום וכל פעם אנחנו מצליחים להוציא או להחליף עוד רהיט ועוד פרט ממנו, שבעצם לא היו שייכים כלל לסלון. כן, החלפנו טלויזיה! והיום היא תגיע, איזו התרגשות. מאז שיצאו כל הטלויזיות LCD לשוק אני ויונתן חולמים על אחת כזו בבית, והנה סוף סוף הגענו לזה. קנינו טלויזית LCD של SONY בגודל של "40. נכון, לא שיא הטכנולוגיה כמו שאולי היינו רוצים אבל החלתנו שלהוציא 7000 ש"ח על טלויזיה LCD בטכנולוגית LED זה טיפה מוגזם. אז הלכנו על טלויזיה דקה ורגילה במחיר סביר של 4600 ש"ח, מגניב!!! יונתן אפילו הצליח להשיג אותה יותר בזול ממה שהסוכן של SONY היה יכול להשיג לנו אותה, דרך Y-NET-SHOP מי היה מאמין! אז היום הטלויזיה אמורה להגיע וכולנו נהיה מאושרים, אבל משום מה נראה לי שמי שהכי יהנה זה יונתן. החיבור הסימביוטי שלו עם קופסאת המטומטמים מדהים אותי כל פעם, אבל מי אני שאומר משהו כשאני מכורה לקופסא לא פחות ממנו?! 

לרגע סטיתי מהנושא של עיצוב, אבל אין מה לעשות טלויזיה היא דבר שאי אפשר להתעלם ממנו, במיוחד אם היא כל כך גדולה. 

בכל מקרה ניסיתי לחשוב על איך להקל על המראה של הסלון ובעצם הגעתי למסקנה שאולי הספריה בה מצויה גם הטלויזיה קצת עמוסה למראה, כי יש בה גם טלויזיה וגם המון ספרים. בעיה. אבל מה עושים אם רוצים את הספרים ואין קירות פנויים?!

ומכיוון שכמו כל אחד אני מניחה אני מושפעת מהסביבה, אני מסתכלת על תמונות לעיצובים שונים וסגנונות שונים של בתים וחדרי סלון, אני רואה שבעצם הטלויזיה מופרדת מהספריה. יופי, לכולם יש בתי ענק בהם יש מקום נפרד לספרייה, ומה עושים אנשים כמוני?! 

לפעמים אני חושבת שאולי אחנו צריכים להעביר את הספרים לספריה הענקית שיש לנו בחדר השינה, שהיתה המשרד של אבא שלי בעבר, הבעיה היא שזה יעמיס נורא על חדר השינה וגם הייתי רוצה ואני גם מאוד משתדלת שהילדים יראו אותנו פותחים ספר ומסתכלים וקוראים בו, מה לעשות אני כנראה קצת old fashion שאני רוצה שהילדים ילמדו שספר זה מקור לאינפורמציה ושאולי אם הם יראו את הספרים פיזית זה יגרה אותם לפתוח את הספר ולהסתכל (אולי לא טום בשלב הזה אלא מיה). נכון, היום בעידן המודרני האינטרנט הוא המקורהאולטימטיבי לאינפורמציה וכאילו אפשר לוותר על ספרים, אבל למרות הכל אני אוהבת לפתוח ספר אמנות או עיצוב או מה שלא יהיה ולקרוא קצת, זה נותן לי תחושה אחרת מאשר לשבת מול מסך המחשב. 

אולי ה-LOOK הזה שאנחנו מחפשים בכלל לא מתאים כשיש ילדים בבית? או שאולי זה מתאים רק לבתים גדולים שיש להם מה שנקרה "חדר טלויזיה"? בעיה. יש לי ילדים ואין לי בית גדול... (אולי זה עוד משהו לרשימה שלי של הדברים שאני רוצה אם אני אהיה עשירה). 

אז לבנתיים החלתנו לנסות את הסלון כמו שהוא ולנסות לראות אם זה מוצא חן בעיננו. מה שלא יהיה זה נחמד יותר ממה שהיה ויותר נעים. 

our living room wall unit. jun 2010

טוב כשאני מסתכלת על התמונה זה דיי מביך כל הברדק הזה, מצד שני אני ממש שמחה שלא רואים חלקים אחרים בסלון שמבורדקים לא פחות... את הכוורת הזו דווקא אנחנו דיי מסמפטים כי היא נוחה ומרכזת לנו הרבה דברים, מצד שני בזמן האחרון קצת מציק לי הצבע אדמדם שלה אבל את זה קל לפתור בשכבה אחת או שתיים של צבע. 

אז ככה בחלל האמצעי בו עומדת הטלויזיה הקטנה (כרגע מסך LCD של מחשב) הוא החלל שהכנו לקראת הטלויזיה שאמורה להגיע היום, רוב החלל יהיה מלא כי היא אמורה להיות גדולה. היחידה המלבנית מתחת לחלל המרכזי זו היחידה שהחזיקה את הטלויזיה הקודמת ששבקה חיים אתמול ככה פתאום, שמנו את מסך המחשב כדי לחסוך לנו טרעומות של הילדים בבוקר. את היחידה הזו אנחנו מתכננים להפוך לשולחן סלון, במקום זה שיש לנו. כל הספרים הם חלק מספרי האמנות וכד' שלנו. והספרים במדף התחתון השמאלי הם הספרים של טום. 

אז בתור התחלה החלתנו להעיף את כל מה שלא שייך לספריה כמו כל הפיצ'פקעס שעומדים לפני הספרים, ונדחוף את הספרים לתחילת המדפים כמו במדפים העליונים כדי שלא נתפתה לשים דברים שלא קשורים (אגב למען הסר ספק את המדפים העליונים יונתן סידר). את אלבומי התמונות שלנו אולי אני אעטוף בנייר עטיפה בהיר וזהה (אגב אלבומי התמונות הם אלבומי התמונות של ההורים שלי ושל יונתן שאנחנו מצולמים בהם כילדים). את האגרטל שכרגע מסתיר קלסרי משרד גדולים שההורים שלי הפכו לאלבומי תמונות נעיף. וגם מיחידת המגירות האדומה עם הפרחים הצהובים נפרד בשמחה, אחרי שאמצא לכל הדברים שמאוחסנים בה מקום חדש ומסודר. 

my men

טום וג'ון חוטפים תנומה. יוני 2010

half an hour of tranquility

לילו מאי 2010

אצלנו לרוב השלווה מגיעה בשמונה וחצי בערב, רגע של נחת. הילדים במיטות ואתה מוצא את עצמך מנסה להבין מה עבר עליך בכל היום. רגע של נחת לפני הכלים לפני הכביסות ולפני המקלחות וההתארגנות למיטה. רגע של נחת שלמדתי להעריך רק אחרי שנולדו הילדים. 
לרוב הרגע הזה נמשך חצי שעה ואז אתה מוצא עצמך שוב בשיגרה של לסדר לארגן קצת כדי שיום למחרת יהיה לך קצת פחות ויותר נעים. 
אמנם בשבוע האחרון לקחנו קצת חופש מכל הסידורים המטורפים ועשינו באמת רק קצת כל פעם ונשארו עוד המון "פינות בלגאן" אבל זה בעיקר פינות. וכן, עוד עומדת בפנינו עבודה לא קטנה במטבח, באמבטיה ועוד מיליון דברים אבל הבית מתחיל לתפוס צורה שאנחנו אוהבים. סוף סוף הסלון יותר מרווח ויש מרפסת שכיף לשבת ולשחק עם הילדים ולילדים יש חדרים גדולים בדיוק כמו שהם רוצים. 
למרות שיפי אמר לי השבוע שלא משנה מה, תמיד ישאר לנו בית מבולגן, קצת ביאס אותי למען האמת, כי למרות שהוא מכיר אותי המון שנים הוא לא מכיר את הטעם שלי בעיצוב של הבית. מוזר או שבעצם ככה אנחנו באמת? מבולגנים כל כך?! 
אני מרגישה שסוף סוף אני יכולה להתחיל משהו שדומה לעיצוב אותו אני רוצה בבית, כי למרות הכל עד עכשיו תמיד גרנו בעצם בבית של מישהו אחר עם כל הציוד שלא אנחנו בחרנו. ועכשיו שהתחלנו לפנות, לארוז ולסדר ועוד לא סיימנו בעצם התחלנו את הבית שלנו עם הדברים שלנו (פחות או יותר). מעולם לא היה לנו קנווס ריק שממנו אפשר להתחיל, אולי במידה מסוימת זו הסיבה ששמחתי במידה מסוימת כשההורים רצו למכור את הבית ואנחנו היינו אמורים לצאת לשכירות (לא שאני שמחה במצב שלי היום בו אני משלמת משכנתא יותר זולה משכחרות...)
כן, ואם היה לי כסף והייתי עשירה, כמו שעומר אמר בבלוג שלו, הייתי רוצה לקנות לעצמי משהו. אז לשמחתי דיי עברנו את השלב בו אנחנו רוצים לקנות משהו וממש לא יכולים (עומר, זה עובר למרות שלא תמיד מצליחים לראות מתי) אבל עדיין אני לא יכולה להרשות לעצמי בית חדש, ספה מדהימה, ומטבח בדיוק כמו שאני רוצה ועוד ועוד. אבל לאט לאט אנחנו מגיעים לזה שאנחנו מצליחים להגיע לדברים שאנחנו רוצים, לפעמים בדרכים מוזרות ומשונות אבל זה מצליח. 
והקניה הגדולה הבאה שלנו תהיה טלוויזיה שטוחה LCD HD, יונתן עוד לא החליט מה בדיוק, קולט אדים למטבח וקונסולת Wii, לי ולילדים בעיקר. דרך החנות אלה הדברים שאנחנו יכולים לקנות ולא ספה מדהימה, שיפוץ מגניב או מטבח מאובזר ונוח, אבל אני מניחה שזה בסדר. למרות שכן, אם הייתי יכולה והייתי ממש עשירה אז הייתי מוציאה את הכסף על כל הדברים בלי לחשוב מה יותר חשוב או מה למותרות ומה מחייב. וחוץ מזה דווקא נחמד לקנות משהו שהוא מותרות...למרות שהטלויזיה שלנו עושה סימני גסיסה (מה שהופך את הקניה של הטלויזיה לצורך חיוני לאוירה של שפיות בבית). 
האמת שיותר מהכל הייתי רוצה לקנות חופשה של שבוע בלי הילדים במלדיבים, אפילו בלי צלילות, רק אנחנו והחוף וחוסר מחשבה למה לבשל או כמה כביסה יש עוד לעשות או איך לג'נגל עם הילדים ממקום למקום. לא שילדים זה קשה וכמו שפעם בחור שהכרתי (סטיוארט, זה בערך הדבר החכם היחידי שהוא אמר) אמר שילדים זה כמו טלויזיה עם כל סוגי התוכניות והסרטים יחד (דרמה, קומדיה, אימה ומתח) כן זה כיף! אבל מעייף!!! ולפעמים אני רוצה להתרחק רק כדי לקבל פרופורציה חדשה, כי לפעמים הפרופורציה הולכת לאיבוד. 
אז אולי לעומר עוזרת ריצה של חצי שעה כדי לקבל פרופורציות לחיים אבל אני לא כל כך מתחברת לריצות וחופש לא נראה לי שיהיה בקרוב. אז כנראה שהבלוג, ברגעי הנחת הקצרים של החצי שעה, זה מה שמכניס לי את הדברים לפרופורציות.

Sliding door

סוף סוף יש לנו דלת!
כשיש לך ילדים יש חשיבות מאוד גדולה לדלת, בעיקר בלילה שאתה רוצה קצת פרטיות ותחושת שקט, למרות שהילדים ישנים. ומדהים כמה שדלת מעניקה תחושת ביטחון כשיש לך ילדים שקמים בלילה בגלל חלום רע, וזה קורה לאו דווקא כשאתה ישן...
בשיפוץ הכניסה לחדר השינה שלנו עברה מקום ומכאן היינו צריכים דלת חדשה. כמובן שלא חשבנו על דלת בפתיחה רגילה כי אז תמיד נוותר על חלון שיהיה ממוקם מאחורי דלת כזו, ומעבר לזה אנחנו ממש אוהבים דלתות הזזה שלא צורכות כל כך הרבה מקום. אז חשבנו על כל מני פיתרונות לדלת הזזה חדשה. חשבנו על דלת בגובה רגיל עם חלון מעליה, חשבנו על דלת גבוהה (תקרה רצפה, לא פשוט עם תקרה גבוה של 3 מטר). דרך הקבלן קיבלנו הצעת מחיר של  2800 ש"ח לדלת אלומיניום גבוהה לא כולל מסילה (שאני אמורה להביא)... קצת נראה לנו יקר למרות שהמחיר סביר בהחלט כשחושבים על זה, וכן אם היה לנו את הכסף סביר להניח שהיינו קונים דלת ולא עושים אחת...
לפעמים כשאין כסף לוקח לדברים זמן והכל קצת יותר איטי, מצד שני היתרון בזה הוא שאתה מוצא את עצמך עושה דברים שבסופו של דבר אתה גאה בהם יותר מכל דבר אחר. 
הסיפור של הדלת שלנו הוא כזה בדיוק. 
באחד מהפוסטים הקודמים הזכרתי שיונתן בנה לי דלת לחדר שהיינו שנינו גאים בה מאוד.

הדלת הישנה שעונה על הקיר לפני שקולף ממנה הדפס 

הקנבס שיונתן בחר הדפיס וצבע. מאי 2010 

אז יונתן בנה לי, שוב, דלת הזזה חדשה. 

עוד לא עשינו את הפינישים לדלת אבל אני חייבת לשויץ בתמונות של תהליך הבניה שנמשך משהו כמו ארבעה לילות, כי לרוב עבדנו עליה בלילות. 

יונתן עם מסגרת הדלת בתהליכי בניה. מאי 2010

היפה בכל הסיפור ולאו דווקא מתוך קמצנות אלה מתוך הנאה הדלת עשויה כולה משאריות שהסתובבו בבית ובמחסן. המסגרת עשויה קורות עצים של בסיס המזרן הישן של המיטה של מיה ושתי קורות עץ ש"לווינו" מהשכנים שמשפצים שיפוץ ענקי, פנים הדלת עשוי ניילון פצפצים שנשאר אחרי שקנינו גליל ענק כדי לארוז את הדברים השבירים של ההורים לפני שהם אוחסנו (עדיין נשאר לנו ניילון אחרי הדלת). 

גם אני עוזרת קצת,

פנים הדלת מלא בניילון פצפצים. מאי 2010

 מתיחות, דלת גבוהה זה סבבה,

רק קצת קשה כי צריך כל הזמן סולם או בעל גבוה?! מאי 2010

החלק החיצוני של הדלת עשוי קאפה, שהתגלתה כחומר קשיח למגע למרות קלילותו וחזק.

את הקאפה הדבקנו למסגרת כדי לא להשתמש בברגים (במטרה להגיע לפיניש חלק) החיבורים של הקאפה הדבקנו עם נייר מים וסיליקון להדבקה טובה של הקאפה לעץ.

BANZAI

דלת חצי סגורה מהצד של הסלון. מאי 2010

החלק העליון של הדלת מסתתר בנישה של התקרה, חששנו רבות

מהנישה המוזרה שנוצרה בגלל כל קורות התמיכה של הדירה,

אבל את האמת זה מגניב, התקרה לא משעממת ויש דינימיקה של קוים

ישרים שדווקא דיי מרגיעים ולא מעמיסים על העין. מאי 2010 

הדלת מהצד של החדר, הצד הזה של הדלת יצא קצת מקושת 

בגלל הקורות שהיו קצת עקומות, כי השתמשנו גם בקורות בניין...

אבל עכשיו יש לנו חדר עם פרטיות וחושך. מאי 2010 

בקיצור דלת משופצרת להפליא. 

דלת השיפצורים, כמו דלת הקסמים נותנת לך להיות קוסם. ככה אנחנו מרגישים היום כשיש לנו דלת. 

עכשיו מה שנשאר לנו לעשות זה להחליט על הדפסות שנדביק על הדלת, החלטה לא הכי פשוטה כי למרות הכל זו תהיה תמונה בגובה 3 מטר ורוחב של 1 מטר. למרות שמדגדג לנו רק לצבוע אותה בלבן כמו קיר...

day 5

ביום החמישי שייפו וצבעו את הקירות. כמובן ששום דבר לא יכול ללכת בצורה חלקה והמשייפת של השיפוצניק החליטה לשבוק חיים. למען האמת, אומנם זה עיקב קצת את העבודה והקירות לא הכי ישרים בעולם, אבל הם מעולם לא היו ישרים לפני כן, אבל הדבר יצר קצת פחות אבק ואני שמחתי. 

זה מוזר אבל ביום החמישי בו היה ברור שזהו זה היום האחרון לפועלים נראה כאילו היה להם דחוק באותה מידה כמו לי לסיים, הם עבדו במרץ, שייפו צבעו ואפילו ויתרו על ארוחת הצהריים. אני מודה נכון הפיניש לא הכי הכי ומי שיחפש פגמים ימצא, אבל לי הוא מספיק ואני מרוצה. 

העבודה הסתיימה רשמית אחרי שטיפה, שהפועלים עשו (קצת עזרתי, מודה) בשעה 14:45. בדיוק אז נכנס יונתןוסגר את ענייני הכספים, אני מודה אני שונאת את זה. בסה"כ זה לא היה הכי יקר בעולם 11,500 ש"ח כולל הבלטות. וכן, העבודה נמשכה סה"כ 5 ימים ולא 3-4 כמו שהוא אמר בהתחלה, אבל מכיוון שהייתי מוכנה לאקסטרה של 10-20% למשך העבודה אז זה בסדר, למה זה ככה עם קבלנים שתמיד שצריך להוסיף 10-20% במשך הזמן והכסף גם לרוב?!

אז לסיכום השיפוץ עצמו:

1. אם הייתי יכולה בשמחה לא הייתי נשארת בבית במהלך השיפוץ 

2. ביחס לזה שנשארנו בבית והיה שיפוץ אומנם קטן אבל בכל זאת הורדו קירות, זה היה בסדר

3. יותר משבוע לשיפוץ כשגרים בבית זה מוגזם, כבר ביום האחרון לשיפוץ עלינו כולנו על 

   העצבים האחד של השני. הילדים נחנקו מלהיות ביחד ללא מרחב לשחק וגם לנו שינה בסלון 

   ועבודות ניקיון יומיומיות כדי להחזיר כל יום את הבית למצב בו אפשר להיות לא היה 

   קל. 

4. חייבת לציין שהפועלים היו נהדרים סה"כ ודיי התחשבו בזה שאנחנו גרים בבית במהלך 

   השיפוץ. עשו עבודה נקיה עם כמה שפחות בלגאן וגם השגיחו לאסוף את כלי העבודה לפינה 

   ככה שלסכן כמה שפחות את הילדים כשהם חוזרים הביתה. 

5. יצא לנו סלון גדול שמחובר לפינת האוכל ובסה"כ לדעתי הרבה יותר נעים בבית 

6. הצלחנו לנהל בית תוך כדי שיפוף ואפילו קנינו ארוחות בחוץ רק פעמיים או שלוש, לא 

   נורא. 

בסוף היום לקחו את הדלת השבורה של המרפסת של החדר החדש של מיה כדי לתת לה דלת קצת יותר בטוחה, אחרי השטויות שעשיתי כדי לשבור אותה לפני קרוב לעשור. את הדלת שברתיכשהיה לי קר והתנור ספירלה היה מלא אבק שרציתי שישרף מחוץ לבית, אז הדלקתי אותו במרפסת עם הפנים לדלת זכוכית כדי שאני לא אשכח אותו. רק ששכחתי שזה יכול לשבור את הזכוכית הכפולה של הדלת...טיפשה שכמותי!

עכשיו באמת מתחילה העבודה הקשה של סידור וניקיון של הבית, אבל אני חייבת לומר שכולי התרגשות. אומנם השיפוץ היה קטן יחסית ויש עוד באמת המון דברים לסדר בבית כמו את האמבטיה והמטבח ועוד ועוד, אבל יש לי תחושה סוף סוף של בית, של דף נקי, של יהיה בסדר (כמו שיונתן נוהג לומר). משום מה התחושה של העייפות המייגעת שהיתה לי לפני השיפוץ התחלפה בעייפות אחרת, נעימה יותר, כזו שאני יודעת שתחלוף אם אני רגע אנוח כדי למלא מצברים למרות כל העבודה שיש להמשיך לעשות בבית מעכשיו. התגעגתי לתחושה הזו, ואני שמחה שהיא הגיעה.

the end

קרן שמש בתוך האבק. מאי 2010

זהו גמרנו את השיפוץ, עכשיו מתחילה העבודה שלנו של ניקוי וסידור, אבל העבודה הכבדה נעשתה ויש לנו עכשיו סלון גדול ומרווח וחדר חמוד חמוד. 
בסוף היום המיטה שלנו הורכבה וחזרנו לחדר השינה. 
אבל הפעם רק בשל עייפות את מעלולותיו של היום החמישי לשיפוץ אני אכתוב מחר.