Sliding door

סוף סוף יש לנו דלת!
כשיש לך ילדים יש חשיבות מאוד גדולה לדלת, בעיקר בלילה שאתה רוצה קצת פרטיות ותחושת שקט, למרות שהילדים ישנים. ומדהים כמה שדלת מעניקה תחושת ביטחון כשיש לך ילדים שקמים בלילה בגלל חלום רע, וזה קורה לאו דווקא כשאתה ישן...
בשיפוץ הכניסה לחדר השינה שלנו עברה מקום ומכאן היינו צריכים דלת חדשה. כמובן שלא חשבנו על דלת בפתיחה רגילה כי אז תמיד נוותר על חלון שיהיה ממוקם מאחורי דלת כזו, ומעבר לזה אנחנו ממש אוהבים דלתות הזזה שלא צורכות כל כך הרבה מקום. אז חשבנו על כל מני פיתרונות לדלת הזזה חדשה. חשבנו על דלת בגובה רגיל עם חלון מעליה, חשבנו על דלת גבוהה (תקרה רצפה, לא פשוט עם תקרה גבוה של 3 מטר). דרך הקבלן קיבלנו הצעת מחיר של  2800 ש"ח לדלת אלומיניום גבוהה לא כולל מסילה (שאני אמורה להביא)... קצת נראה לנו יקר למרות שהמחיר סביר בהחלט כשחושבים על זה, וכן אם היה לנו את הכסף סביר להניח שהיינו קונים דלת ולא עושים אחת...
לפעמים כשאין כסף לוקח לדברים זמן והכל קצת יותר איטי, מצד שני היתרון בזה הוא שאתה מוצא את עצמך עושה דברים שבסופו של דבר אתה גאה בהם יותר מכל דבר אחר. 
הסיפור של הדלת שלנו הוא כזה בדיוק. 
באחד מהפוסטים הקודמים הזכרתי שיונתן בנה לי דלת לחדר שהיינו שנינו גאים בה מאוד.

הדלת הישנה שעונה על הקיר לפני שקולף ממנה הדפס 

הקנבס שיונתן בחר הדפיס וצבע. מאי 2010 

אז יונתן בנה לי, שוב, דלת הזזה חדשה. 

עוד לא עשינו את הפינישים לדלת אבל אני חייבת לשויץ בתמונות של תהליך הבניה שנמשך משהו כמו ארבעה לילות, כי לרוב עבדנו עליה בלילות. 

יונתן עם מסגרת הדלת בתהליכי בניה. מאי 2010

היפה בכל הסיפור ולאו דווקא מתוך קמצנות אלה מתוך הנאה הדלת עשויה כולה משאריות שהסתובבו בבית ובמחסן. המסגרת עשויה קורות עצים של בסיס המזרן הישן של המיטה של מיה ושתי קורות עץ ש"לווינו" מהשכנים שמשפצים שיפוץ ענקי, פנים הדלת עשוי ניילון פצפצים שנשאר אחרי שקנינו גליל ענק כדי לארוז את הדברים השבירים של ההורים לפני שהם אוחסנו (עדיין נשאר לנו ניילון אחרי הדלת). 

גם אני עוזרת קצת,

פנים הדלת מלא בניילון פצפצים. מאי 2010

 מתיחות, דלת גבוהה זה סבבה,

רק קצת קשה כי צריך כל הזמן סולם או בעל גבוה?! מאי 2010

החלק החיצוני של הדלת עשוי קאפה, שהתגלתה כחומר קשיח למגע למרות קלילותו וחזק.

את הקאפה הדבקנו למסגרת כדי לא להשתמש בברגים (במטרה להגיע לפיניש חלק) החיבורים של הקאפה הדבקנו עם נייר מים וסיליקון להדבקה טובה של הקאפה לעץ.

BANZAI

דלת חצי סגורה מהצד של הסלון. מאי 2010

החלק העליון של הדלת מסתתר בנישה של התקרה, חששנו רבות

מהנישה המוזרה שנוצרה בגלל כל קורות התמיכה של הדירה,

אבל את האמת זה מגניב, התקרה לא משעממת ויש דינימיקה של קוים

ישרים שדווקא דיי מרגיעים ולא מעמיסים על העין. מאי 2010 

הדלת מהצד של החדר, הצד הזה של הדלת יצא קצת מקושת 

בגלל הקורות שהיו קצת עקומות, כי השתמשנו גם בקורות בניין...

אבל עכשיו יש לנו חדר עם פרטיות וחושך. מאי 2010 

בקיצור דלת משופצרת להפליא. 

דלת השיפצורים, כמו דלת הקסמים נותנת לך להיות קוסם. ככה אנחנו מרגישים היום כשיש לנו דלת. 

עכשיו מה שנשאר לנו לעשות זה להחליט על הדפסות שנדביק על הדלת, החלטה לא הכי פשוטה כי למרות הכל זו תהיה תמונה בגובה 3 מטר ורוחב של 1 מטר. למרות שמדגדג לנו רק לצבוע אותה בלבן כמו קיר...

day 5

ביום החמישי שייפו וצבעו את הקירות. כמובן ששום דבר לא יכול ללכת בצורה חלקה והמשייפת של השיפוצניק החליטה לשבוק חיים. למען האמת, אומנם זה עיקב קצת את העבודה והקירות לא הכי ישרים בעולם, אבל הם מעולם לא היו ישרים לפני כן, אבל הדבר יצר קצת פחות אבק ואני שמחתי. 

זה מוזר אבל ביום החמישי בו היה ברור שזהו זה היום האחרון לפועלים נראה כאילו היה להם דחוק באותה מידה כמו לי לסיים, הם עבדו במרץ, שייפו צבעו ואפילו ויתרו על ארוחת הצהריים. אני מודה נכון הפיניש לא הכי הכי ומי שיחפש פגמים ימצא, אבל לי הוא מספיק ואני מרוצה. 

העבודה הסתיימה רשמית אחרי שטיפה, שהפועלים עשו (קצת עזרתי, מודה) בשעה 14:45. בדיוק אז נכנס יונתןוסגר את ענייני הכספים, אני מודה אני שונאת את זה. בסה"כ זה לא היה הכי יקר בעולם 11,500 ש"ח כולל הבלטות. וכן, העבודה נמשכה סה"כ 5 ימים ולא 3-4 כמו שהוא אמר בהתחלה, אבל מכיוון שהייתי מוכנה לאקסטרה של 10-20% למשך העבודה אז זה בסדר, למה זה ככה עם קבלנים שתמיד שצריך להוסיף 10-20% במשך הזמן והכסף גם לרוב?!

אז לסיכום השיפוץ עצמו:

1. אם הייתי יכולה בשמחה לא הייתי נשארת בבית במהלך השיפוץ 

2. ביחס לזה שנשארנו בבית והיה שיפוץ אומנם קטן אבל בכל זאת הורדו קירות, זה היה בסדר

3. יותר משבוע לשיפוץ כשגרים בבית זה מוגזם, כבר ביום האחרון לשיפוץ עלינו כולנו על 

   העצבים האחד של השני. הילדים נחנקו מלהיות ביחד ללא מרחב לשחק וגם לנו שינה בסלון 

   ועבודות ניקיון יומיומיות כדי להחזיר כל יום את הבית למצב בו אפשר להיות לא היה 

   קל. 

4. חייבת לציין שהפועלים היו נהדרים סה"כ ודיי התחשבו בזה שאנחנו גרים בבית במהלך 

   השיפוץ. עשו עבודה נקיה עם כמה שפחות בלגאן וגם השגיחו לאסוף את כלי העבודה לפינה 

   ככה שלסכן כמה שפחות את הילדים כשהם חוזרים הביתה. 

5. יצא לנו סלון גדול שמחובר לפינת האוכל ובסה"כ לדעתי הרבה יותר נעים בבית 

6. הצלחנו לנהל בית תוך כדי שיפוף ואפילו קנינו ארוחות בחוץ רק פעמיים או שלוש, לא 

   נורא. 

בסוף היום לקחו את הדלת השבורה של המרפסת של החדר החדש של מיה כדי לתת לה דלת קצת יותר בטוחה, אחרי השטויות שעשיתי כדי לשבור אותה לפני קרוב לעשור. את הדלת שברתיכשהיה לי קר והתנור ספירלה היה מלא אבק שרציתי שישרף מחוץ לבית, אז הדלקתי אותו במרפסת עם הפנים לדלת זכוכית כדי שאני לא אשכח אותו. רק ששכחתי שזה יכול לשבור את הזכוכית הכפולה של הדלת...טיפשה שכמותי!

עכשיו באמת מתחילה העבודה הקשה של סידור וניקיון של הבית, אבל אני חייבת לומר שכולי התרגשות. אומנם השיפוץ היה קטן יחסית ויש עוד באמת המון דברים לסדר בבית כמו את האמבטיה והמטבח ועוד ועוד, אבל יש לי תחושה סוף סוף של בית, של דף נקי, של יהיה בסדר (כמו שיונתן נוהג לומר). משום מה התחושה של העייפות המייגעת שהיתה לי לפני השיפוץ התחלפה בעייפות אחרת, נעימה יותר, כזו שאני יודעת שתחלוף אם אני רגע אנוח כדי למלא מצברים למרות כל העבודה שיש להמשיך לעשות בבית מעכשיו. התגעגתי לתחושה הזו, ואני שמחה שהיא הגיעה.

the end

קרן שמש בתוך האבק. מאי 2010

זהו גמרנו את השיפוץ, עכשיו מתחילה העבודה שלנו של ניקוי וסידור, אבל העבודה הכבדה נעשתה ויש לנו עכשיו סלון גדול ומרווח וחדר חמוד חמוד. 
בסוף היום המיטה שלנו הורכבה וחזרנו לחדר השינה. 
אבל הפעם רק בשל עייפות את מעלולותיו של היום החמישי לשיפוץ אני אכתוב מחר. 

day 4

סוף סוף הגעתי ליום בו אני לא צריכה לכתוב בדיעבד....

היום היום הרביעי לשיפוץ בסוף היום הזה עומדת מחיצת הגבס במקומה הבלטות הושלמו לאפשר לדרך עליהן החשמל שנעשה ניסגר והכל כבר עם שפכטל ומוכן לצביעה שתתרחש מחר.

 תחילת היום הרביעי. מאי 2010

הישאם ומוחמד מרכיבים לוח גבס. מאי 2010

הבלטות שהושלמו. מאי 2010

החלק של חדר השינה שלנו כבר כמעט גמור לגמרי ואפילו הארון עומד במקומו המיועד כמובן, וזה בעיקר בגלל שהארון הוא בעצם התומך בלוחות הגבס שלנו. אני אסביר למה ההחלטה היתה לעשות את הבניה של מחצית הגבס בצורה כזו למען אוכל לזכור לימים, למרות שלא נראה לי שאני אשכח. 

לוחות הגבס בעצם מוחזקים על פרופילי אלומיניום שניקראים אומגה, ומכיוון שאין קיר מאחורי לוחות הגבס הם קצת וובלי, דבר שיכול להיות בעייתי אם רוצים את המחיצה כקיר. אבל המחשבה הייתה: 

1. קיר גבס צריך לפחות 7 ס"מ עובי כדי להיות יציב והוא עשוי שתי שכבות גבס עם בידוד במרכז שבנויים על קונסטרוקצית אלומיניום.  

    אנחנו רצינו להרוויח גם את ה7 ס"מ האלה

2. מחיצת הגבס שלנו תהיה עטופה בארונות משני הצדדים. מהצד של חדר השינה ארון בגדים ענק של 6 דלתות ומצידו השני בכוורת 

    של הסלון שתכיל את הטלווידיה והספרייה שלנו. לכן חשיבות בידוד היא אפסית כי ארון הבגדים יעשה את עבודת הבידוד. 

כדי למנוע את הוובליות של הלוחות גבס בין לוחות הגס והארון הוכנסו חתיכות גבס שהודבקו במסטיק (מין דבק שקל להוריד אם רוצים אבל חזק). אז בסוף כן, זה יצא מגניב ביותר. והארון בסופו של היום הרביעי עומד במקומו כי הוא חלק מהבניה. 

התכנון למחר: שיופיי שפכטל שמייצרים אבל אין סופי וצביעה וזהו אני מקווה 

התכנון ליום שישי: ניקיון מסיבי של כל הבית והתחלת סידור הסלון החדש וחד השינה שלנו כדי שנוכל לפנות למיה את החדר ולהכניס את הריהוט שלה לסלון הנוכחי. 

היום גם אני וגם יונתן נדהמנו לראות באמת את כל החלל המרווח של הסלון פינת אוכל החדש, וחשבנו כמה מפגרים היינו שלא עשינו את זה קודם לכן. כן למדנו על בשרנו שצריך לעשות ויתורים כדי להרוויח יותר בסופו של דבר. 

אז כן פחות או יותר העיצוב של הבית חוזר לאיטו לעיצוב הקודם עוד כשההורים שלי היו פה, אבל פתוח יותר ומרווח יותר. 

מה שישאר אח"כ זה לראות איך אנחנו מסדרים את כל הציוד שלנו שאנחנו רוצים מבלי לגרום, שוב, לבית להראות עמוס כמו שהוא היה ולנסות להתחיל לחיות בדיוק כמו שהיינו רוצים. 

ואגב היום היה יום ירושלים, רועש וסגור סביב הבית. 

day 3

היום השלישי עבר בצורה מחיוכת משהו. להשלמת הבלטות של שבירת הקירות חיפשנו תמיד משהו שדומה לבלטות שלנו, אמנם יש שיגידו שהרצפה בבית שלנו נוראית אבל אני ויונתן מאוהבים בה. הבלטות לפני מיטב ידעתי יוצרו באיטליה והן הבלטות המקוריות. אז כן למצוא כאלה לא היה פשוט כלל וכלל. 

הבלטות המלוכלכות בבית במהלך השיפוץ. מאי 2010

לפני כחצי שנה סוף סוף נפגשנו עם מיכאל ולילך שגרים עכשיו בגדרה וראינו את הבית שלהם שם, בית חמוד קטן עם שטח ענקי בו הם הולכים לבנות תוספת שבעצם תהיה העיקר לבית שלהם הנוכחי. הבית מעוצב להפליא ובטעם טוב, טוב מה אפשר לצפות ממיכאל שגדל בבית של אדריכל ואומנית?! בקיצור בבית שלהם הם חידשו את האמבטיה ופתאום ראינו בלטות דומות בצבע לשלנו רק עם קישוטים. אני חייבת לומר שהרגשתי כאילו מצאתי זהב. שאלנו, התשובה הייתה, מה זה מהסטודיו של אחותי ובעלה והם הוסיפו ואמרו שיש להם עוד. אני חושבת שמאותו הרגע הרגשתי שאני חייבת לעשות את השיפוץ ויהי מה, הרי יש בלטות זהות ואין יותר בעיה. 
אז כשסוף סוף הגענו לרגע בו צריך להשלים בלטות, אצתי רצתי לסטודיו של אורנה ויובל וינד חסון (וינד חסון זה השם משפחה כמובן). אורנה ויובל זוג צעיר בשנות הארבעים לחייהם גרים בכפר אוריה בבית מקסים ועל שטח אינסופי בו יש להם לול שאותו הם הסבו לסטודיו. הם אוספים אבנים, מרצפות ומה לא מפרוקים שונים מבתים בירושלים ומוכרים אותם בנוסף למוצרי קרמיקה שונים שהם מייצרים לבד. אגב האתר שלהם הוא זה http://studio-desert.com/
נסעתי לשם בבוקר אחרי שקיבלתי את השיפוצניקים שהחלו לבנות את מחיצת הגבס ותיקוני שפכטל. הנסיעה לשם היתה זריזה ולקחה קצת פחות מ-40 דקות (לא נסעתי מהר) נכנסתי לסטודיו והתאהבתי ויכולת שלהם וגם של מיכאל, אגב, לדעת לשלב ישן עם חדש מדהימה. ראיתי דלתות ישנות מקסימות לצד ידיות קרמיקה חדשות שמעליהן תלויות מנורות עתיקות ועל גבי הרצפה מונחים כיורים ישנים. דברים נדירים מהבניה הישנה והטובה של ירושלים שנאספו עם המון אהבה והמון ידע. יובל לקח אותי לראות את הבלטות, מדהים זה זה חשבתי לעצמי בקול. קניתי 40 בלטות וכל הזמן חשבתי על שחבל לי שיונתן לא איתי לראות. 
העמסנו הכל לאוטו ונסעתי חזרה עם חיוך מרוצה על הפנים. לצערי הדרך חזרה לקחה קצת יותר משעה בגלל פקק מטומטם משער הגיא עד שורש אבל גם הנסיעה האיטית מאוד חזרה לא עצבנה אותי כמו ביום רגיל אם זה היה קורה. 
עד סוף היום אאורי ומוחמד שייפו כל בלטה (כי הן טיפה יותר גדולות ממה שיש בבית מלימטר אחד או שניים יותר) וריצפו את החסר. הבית כמובן שוב היה מלא באבק אבל אני הייתי מרוצה. 

מוחמד בודק ומודד כל בלטה

לפני השיוף. מאי 2010

אומנם הריצוף לא ישר ממש (מכיוון שזו השלמה של קו בו היה קיר) ולכל בלטה יש גוון מעט שונה גם מהרצפה הקיימת אבל גם האחת מהשניה אבל זה בסופו של דבר משתלב בצורה יםה בבלטות הקיימות, מה גם שבכל הבית פזורות בלטות כאלה שהן קצת שונות האחת מהשניה ולפעמים יש כהות ולפכמים בהירות. 

מעבר להכל שמחתי שהכרתי מקום בו יש דברים מיוחדים, פינת חמד בתוך כפר אוריה בה יש דברים ואנשים שמעריכים את אותם הדברים כמוני. 

רצפות עושות את הבית לדעתי ואומנם היום יש ריצופים מאוד יפים אבל עדיין אני אוהבת ומוכירה את הישן. ולמרות שגם אני וגם יונתן אוהבים את העיצוב הסופר מודרני, הנקי עם החיתוכים הישרים והקר, אנחנו עדיין שומרים מתוך בחירה ומתוך אהבה את הישן, הבלטות, הקירות העקומים (שבאחת מהפגישות עם אחד הקבלנים הוא הציע ליישר את הקירות ולעשות אותם סופר חלקים עם צביעת שלייפלאק שכמובן סירבנו) ואת עובי הקירות החיצונים של חצי המטר ועוד... 

day 2

היום השני של השיפוצים היה רגוע קצת יותר, לא נופצו חלונות ולא היו שכנים כועסים, אבל היו התרחשויות אחרות. ביום הזה נשברו קצוות הקירות שנישארו תוך זהירות משנה בקטע ממנו קפצה האבן יום קודם לכן שגרמה לנזק, סוטטו קירות לנקודות החשמל שהוזזו בגלל השבירות, נעשו כל חיבורי החשמל, והתחילו בתיקוני הקירות בטיט.

מוחמד מסטט את הקיר לחשמל. מאי 2010

משום מה במהלך כל ההתעסקות עם החשמל הייתי מתוחה, למרות שאני מאוד מרוצה עד כה בעבודה שהשלושה עושים הם עובדים כמו ערבים, ועיגולי פינות זה משהו שכנראה מובנה אצלם. אז כמובן שגם פה הייתה תקרית קטנה, והפעם באשמתי, וכשהורדנו את החשמל הרארנו תמיד את המטבח, ופעם אחת אני זו שהורידה את החשמל רק שאת זה שבאמת היה צריך להוריד לא הורדתי, אאורי חטף זרם כואב, למזלי (שוב) ללא פגיעות בגוף או בנפש (כמו שאומרים), אבל אני חייבת לומר שהחסרתי פעימה מליבי, אני מניחה שגם הוא. אבל הישאם, האבא, שתיקן את הקיר בצד השני יצא בריצה ראה שהכל בסדר ופשוט כמעט השתין מרוב צחוק. מזל שזה נגמר ככה במיוחד בגלל שהישאם עובד ללא ביטוח, מה שאני מודה היה שטות שלא ביררנו קודם לכן כי עכשיו מעבר להכל אני רק דואגת שכולם יצאו מפה עם 10 אצבעות בידיים וברגליים חיים ונושמים. 

אאורי על הסולם מחבר את קופסאת החשמל מבעד

ללכלוכי האבק על העדשה. מאי 2010

אגב עבודות חשמל רק טיפ קטן לזכור, לצלם את מיקום החשמל החדש כדי שתהיה מפת חשמל מעודכנת, ככה זוכרים איפה צינורות החשמל עוברים אם רוצים לקדוח אח"כ.

צינור חשמל בקורה העליונה בצד של הסלון. מאי 2010

כמובן שסיפורי הנזקים לא נגמרו לגמרי וכוכבה הביאה קבלה על סך 2199 ש"ח וציינה שהיא קבלה הנחה במוסך (להזכיר שהיא דרשה יום לפני כן 2645 ש"ח) רשמתי צ'ק וחשבתי שזה נגמר. 

במהלך היום השני הרגשתי צביטה קטנה בלב כשאאורי הוריד את המשקוף שיונתן בנה במהלך הקיץ לדלת של חדר השינה שלנו. את המשקוף יונתן בנה עם כל כך הרבה מחשבה ותושיה תוך הדבקה של חתיכות גבס ועץ עם סיליקון ועוד ובנה משקוך עם מגרעת לדלת שהוא מיחז מדלתות הסלון הישנות שהיו להורים. שגם את הדלת הוא צבע והדביק עליה הדפס וישן אותה עם לקה מצהיבה, הדפס במבוק מדהים. אאורי ניסה להוריד את אותו משקוף עם פטיש אבל מכיוון שהוא התאמץ נור הוא לבסוף החליט לפרק אותו עם הקונגו. מצד אחד הייתה לי צביטה בלב ומצד שני חצי חיוך עלה על שפתיי שכנראה שדברים שנבנים באמת באהבה קשה לפרק. 

אאורי עם הקונגו מפרק את המשקוף שיונתן בנה. מאי 2010

הילדים הגיעו בדיוק אחרי שהישאם וילדיו סיימו והיו מוכנים ללכת. וכל שקי הפסולת היו מוכנים והבית עבר ניקוי ראשוני. פה אני חייבת לציין את הפועלים שלנו שעושים מאמץ כביר שבסוף יום להשאיר כמה שפחות בלאגן, ומנקים ומסדרים לאורך כל העבודה כדי שיתפזר כמה שפחוט לכלוך בבית. וואו, לזה אני מודה לא ציפיתי.

שקי זבל מוכנים להורדה. מאי 2010

ההתרגשות של הילדיםכמו ביום הראשון היתה רבה, רק שהפעם לא היה חוג ללכת אליו והם היו בבית. ניקינו ביחד, טום יותר לכלך אבל הכוונה היא זו שנחשבת בגיל הזה ומיה היתה עסוקה בלהבין מה נעשה בבית ומה השתנה, היא קראה לזה "חקירה". מיה בקשה זכוכית מגדלת אבל כשכל הדברים של טום ארוזים הסברנו שקשה לנו למצוא אחת, אז היא חקרה בלי זכוכית מגדלת, אבל אולי להבה בשיפוץ הבא אם יהיה אני אדאג לזכוכית מגדלת. טום היה גם מרוצה מהבורות חסרי הבלטות שנוצרו משבירת הקירות שהיו לרגע ארגז חול בתוך הבית. אחרי שהסברנו שזה לא ארגז חול מיה מצאה בקשהמראה לצייר את עצמה, תוך שניה יונתן אירגן לה אחת. יונתן הדביק טפט מראה על חתיכת מדף מיותר והנה לכם מראה. כמובן שטום הצטרף לפעילות בשמחה. אומנם היא לא הצליחה לצייר את עצמה אבל היא סתם ציירה חייזר. 

הילדים מציירים בצבעי פרמננט על ה"מראה"

בין שני "ארגזי החול" החדשים. מאי 2010

day 1

היום הראשון של השיפוץ התחיל טוב. יונתן ואני ידענו שהולך להיות יום קשה. קמנו מוקדם, אירגנו את הילדים אני לקחתי את הילדים לגן ולבית הספר ויונתן נשאר לקבל את השיפוצניק ובניו. 

הגעתי הביתה בריצה להחליף את יונתן כדי שיגיע לחנות אחרי שיונתן חווה חווית בוקר בה הוא היה צריך מהר להוציא את הרכב מהחניה כדי שהשיפוצניק יוכל להכנס אם הרכב שלו, למרות שביקשתי בבוקר משלמה (השומר) שיתן לרכב להכנס וכמובן שאמר שהוא יכניס אותו. 

השיפוץ החל מיד אחרי שהגעתי בשבירת כל קירות הגבס, מצחיק שמצד אחד קצת כאב לי לראות את קירות הגבס יורדים, כי למרות הכל השקענו בהם כל כך הרבה אבל מצד שני זה היה נחמד לראות שסוף סוף התחלנו בשיפוץ שייחלנו לו כל כך הרבה זמן. 

אאורי שובר את הקיר גבס בין הפינת אוכל לחדר של טום. מאי 2010. 

אחרי שבירת קירות הגבס עברנו לשבירת הקירות הנותרים מהבלוקים. במהלך שבירת הקירות קפצה אבן קטנה מהקיר החיצוני ונחתה על שמשת רכב חונה למטה ונפצה אותה. מזל שלא נפגע מישהו!!! הדבר הזה כמובן וכצפוי עורר הרבה רוח וצילצולים ובעיקר בגלל כוכבה חכם (שחוכמה זה ממש לא הצד החזק שלה) ובן זוגה שגם הבוס שלה נתן רוזנר (איש נאלח מכעיל וכל התיאורים המגעילים שניתן לתאר) הם אלה שהרכב שלהם נפגע. האישה טיפשה ופרחה בצורה מזעזעת הגיעה עם נתן (בלעע) והם התחילו להתלהם ולאיים על זה שנשברה לה השמשה. מיד ירד הקבלן לבדוק וסגר איתם שהוא ישלם על הנזק. לשמחתי מצב כזה הוא לא תחת האחריות שלי, גם לפי מה שהתייעצתי עם עו"ד שלי, יאיר גרייבסקי, שתחף אני אסביר למה התייעצתי איתו בכלל אם אני לא אמורה להיות מעורבת. אז ככה באיזשהו שלב ירדתי למטה והשלושה היו למטה והחל ויכוח אדיר שאני אתן להם את צ'ק על סכום של 2645 ש"ח לפני שהם הולכים למוסך ושאח"כ אני אסתדר עם הקבלן, כל זה היה מעורב עם איום שלהם שהם מתקשרים להזמין משטרה וכו'. אמרתי שאבדוק ושלא אני ולא הקבלן מתכחשים לנזק ונדאג לשלמו במלואו. אבל כמובן שזה לא הרגיע אותם ובסופו של דבר הוזמנה ניידת משטרה, וזו הסיבה להתייעצות עם העו"ד, שאגב אמר לא לתת צ'ק אלא רק לאחר שאקבל קבלה מסודרת על התיקון של שמשת הרכב. 

כשהמשטרה הגיעה ירדתי למטה והשוטר פנה אלי בנימה מאיימת מה (רק להצגה של שוטר טוב ושוטר רע) ב"היי בואי בבקשה ותביאי לי תעודה מזהה", נתתי לו את הת"ז שלי ונירשמו פרטיי. בדיוק אז יונתן הגיע וקרא לשוטר בשמו, איציק, ונתן לו כבדרך אגב טפיחה על השכם, נו מה איזה יופי יונתן מכיר את השוטר!!! 

מי היה מאמין הכל עבר, אני מניחה שנרשמה קריאה ויונתן אומר שלא נרשמה עלי תלונה, ואני חשבתי לרגע שיעצרו אותי ואני אגיע בניידת למגרש הרוסים. אבל לא, נו טוב בהזדמנות אחרת, אני מניחה... 

בתוך כל זה עוד הישאם הקבלן הספיק להתקע במעלית במשך חצי שעה, מסכן אני מניחה שלמאורעות כאלה הוא לא ציפה כשהו קם בבוקר. אבל בתוך כל הבלאגן ילדיו של הישאם, אאורי ומוחמד שברו ניפצו ואספו את כל הקירות לשקים. 

מוחמד מתחיל לשבור את קירות הבטון. מאי 2010

הישאם ואאורי נחים נרגע בין
שברי הבלוקים שעל הרצפה. מאי 2010

לאחר שנגמר היום ואכן בסופו של דבר סוכם שכוכבה שלא כל כך חכמה תכניס לנו את הקבלה על התשלום ואני ארשום צ'ק על הסכום שאותו אני אקזז מהתשלום לקבלן. 

יונתן הגיע ביום הראשון לבית ברבע לשלוש כדי שאני אוציא א הילדים ואלך עם מיה לפגישת "הורה מורה תלמיד" (אסיפת הורים בנוסח הביה"ס הניסויי). אספתי את טום, כי היה איחור בזמנים של הפגישות וניכנסנו לשמוע רק טובות על הילדה המקסימה שלי. מיה תלמידה טובה משתתפת ועירנית רק קצת מפטפטת, שהמורה שלה רויטל אמרה שהיא שמחה לראות שהיא לא רק לומדת ושסוף סוף נפתחה הילדה לעולם. נו מה, לא מפתיעה וכיף, אני חייבת לומר לשמוע. וגם ברור לי שעם טום המצב יהיה שונה, למרות שזה רק ימים יגידו. 

קפצנו הביתה לרגע ויונן כבר החל בניקיונות. ישבנו חצי שעה, נתתי עידכון מלא לאבא הגאה ואני והילדים יצאנו לחוג שחיה של מיה, שגם בה היא השתפרה פלאות. בקיצור יום מוצלח למרות הכל אבל מבולגאן מאוד ועמוס. 

אז ככה, לסיכום היום הראשון:

חשבתי שהבלגאן של השיפוץ יפריע לי יותר, אבל התפלאתי שלא 

חשבתי שאני אבהל יותר מאיום של המשטרה, והבנתי שלא 

חשבתי שאני אהיה פקעת עצבים מכל זה אבל לא 

אני מודה השיחרור סוף סוף הצלחנו להכיע ליום בו אנחנו שוברים קירות שיחרר אותי מהרבה לחצים. הידיעה שיהיה בלגאן ועמוס וקשה נתנה לי להיות מוכנה לבאות כולל הפתעות כמו ניפוץ שמשות רכב ושוטרים שרושמים את פרטיי. 

אבל אני מודה הייתי שמחה אם היינו יכולים לא לגור בבית בזמן השיפוץ, זה קשה לנקות כל יום אחרי את האבק ולעשות ספונג'ה ולהחזיר לבית חזות נעימה בידיעה שהכל יחזור להיות מבורדק בעוד פחות מיממה. אבל אני מניחה שגם מכיוון ידענו שזה מה שיקרה הקל על העשייה ונתן לי לפחות את אורך הרוח. אז כנראה שזה לא כל כך נורא. 

home renovations

הטעות שלי התחילה בזה שלא תיעדתי ממש את כל השלבים של השיפוץ, אבל הרעיון היה כבר כל כך הרבה זמן בתיכנון כך שכשזה קרה, ההתרגשות וההכנות לא השאירו לי זמן לחשוב על תיעוד בתמונות כמו שאולי הייתי צריכה לעשות. וכמובן שאת הבלוג אני מעדכנת בדיעבד, אבל אני אנסה שהעלאת הפוסטים תהיה ככל הניתן עם תמונות שצילמתי ולפי איזשהו סדר כרונולוגי.
אז הסידורים התחילו לפני המון זמן וכל פעם קצת וטיפה להזיז מפה לשם, מרוב עומס של דברים בבית שבעצם הכיל ציוד של שני בתים. סידור דבר אחד הצריך סידור של דבר אחר כדי לפנות מקום וכן הלאה. לכן, הכל היה איטי. ותמיד המחשבה או התובנה שלנו היתה שצריך להשאיר את הדברים של ההורים שלי נגישים מבלי לפרק או להרוס. אני מודה עשינו שינו אחד גדול לפני חמש שנים כשבנינו את מחיצות הגבס והגלריה כדי ליצר חדר נוסף תוך שמירה על משרד ומעבר הסלון לחדר המערבי של הבית שהפך להיות הכי רועש בשל שינוי הכביש מתחת לבית לדו כיווני. אבל עדין שמרנו על הציוד של ההורים שלי בבית ונגיש. 
בקיץ שנה 2009 יונתן התחיל בהורדה של הגלריה עליה ישנו ושבנינו שלש שנים לפני כן בזיעת אפינו, בעיקר בגלל שנהיה לי קשה לטפס למעלה (על הקשיים האלה אולי בפוסט אחר). ההורדה של הגלריה בעיקר הייתה בזכות זה שיונתן ויתר על המשרד שהיה לו מתחת לגלריה. 

הגלריה במהלך הפירוק. אוגוסט 2009

העומס במשרד שמתחת לגלריה אוגוס 2009

כמו שציינתי בפוסט בתחילת החודש הסידור הממשי התחיל אז, כל הספרים וכל הדברים שלא היו שלנו נארזו בארגזים ואוחסנו במחסן ובבויידעם, ואני לא צריכה כמובן לציין שלפני כן פינינו את הבויידעם והמחסן ניקינו והכנו לקראת איחסון הציוד של ההורים מחדש. חלוקת העבודה היתה שיונתן פינה סידר וניקה את המחסן והבויידעם ואני ארזתי וכנתי לאיחסון. 
אחרי שרוב הציוד של ההורים פונה מהדירה התפנה לנו מקום איחסון בשביל הציוד שלנו שתמיד לא היה לו מקום איחסון מסודר. 
כמובן שערמנו את הכל כדי לפנות את החדר של טום (החדר שסגרנו אנחנו) ואת חדר השינה שלנו כדי שנוכל לפתוח את המחיצה בין פינת האוכל שהיתה חשוכה בטירוף ובין הסלון החדש והורדנו גם את הקיר בין הסלון החדש לחדר השינה שלנו (שגם אותו בנינו) כדי להגדיל את הסלון בעוד מטר. 

חלק מהציוד שלנו ארוז מתחת ומעל לגלריה הישנה (שנשארת). מאי 2010

אז מה יהיה לנו? סלון ופינת אוכל מחוברים קצת בדומה למה שהיה פעם רק פתוח יותר. 

אתמול תהיתי לי בשאלה של בעצם למה סגרתי מראש, אז לפני כחמש שנים אם אני שוב פותחת את זה, אין לי תירוץ חוץ מזה שרציתי חדרי שינה שקטים שרחוקים מצידו המזרחי של הבית שפונה לרחוב, שהפך לדו סיטרי ורצינו שהמשרד ישאר. אז היום כנראה שהתרגלנו לרעש ולשמחתנו הילדים שניהם ישנים עמוק, ורצינו יותר מהכל בית מרווח. 

wish list

זה התחיל לפני בערך שנתיים, רצינו להאיר את פינת האוכל שלנו הישוכה משהו. אז חיפשתי פתרונות לבעיה ונתקלתי ב-http://www.geekologie.com במשהו שחשבתי שיכול להיות פיתרון נחמד אומנם הוא ציין שהתריסים לא כל כך עובדים אבל חשבתי שזה רעיון נחמד והסתקרנתי לחפש את המוצר עצמו, ומצאתי. מסתבר שזה יקר ולוקח זמן להכין אותם כי זה נעשה בעבודת יד, נו מעצב יפני מה כבר אפשר לצפות. למי שממש רוצה לראות את המוצר זה נמצא באתר הזה http://pipeline.gnr8.biz/index.php?task=home&id=92

המשכתי לקרוא בחוות הדעת והבחור הזכיר חלון של פיליפס, וואו, גם אני לא מתנגדת לאחד כזה לפחות בבית. http://www.geekologie.com/2007/10/dynamic_daylight_window_is_tri.php אבל משום מה זה נראה לי עתידני יותר מידי מה שלי אישית הזכיר לי קצת את הסרט blade runner עם הריסון פורד. 

המשכתי בחיפושי ונתקלתי לפני כמה חודשים בחברה שעושה חלונות אשליה, אשר להתקין אותם גם בתקרה ואז יש לך סקאיי לייט וגם על הקיר ואז יש לך חלון.

ולמשקיעים ממש יש גם חלונות וירטואליים היינו חלונות שהם בעצם מסך LCD לפי הגודל שאתה רוצה שיכולים להקרין כל סרט וגם להשמיע מוזיקה. נשמע מוכר? כן משהו כמו המסגרות הדיגיטאליות רק בגודל של חלון. הקונספט נחמד וכן יש לתאורה טבעית את היתרונות שלה ובאמת החברה הזו מתקינה את החלונות שלה בעיקר בבתי חולים קליניקות של רופאי שיניים (כדי שלא יהיה לך משעמם כשעוקרים לך את השן ואתה שוכב עם הפה פתוח ומרייר לכל לכיוונים, העיקר תהיה רגוע). אבל לרגע כל זה הזכיר לי עוד סרט soylent green שבסוף מגלים שאוכלים את האנשים כי אין אוכל יותר בעולם וזה מקור המזון היחידי, אבל הקטע שהזכיר לי את זה היה הקטע שבו מרדימים את האנשים לפני מותם ומקרינים להם סרט על מסך ענק מסביבם. בכל מקרה היום פתאום נתקלתי תוך שיטוט בפייסבוק בחברה הזו בארץ, מי היה מאמין. http://www.theskyfactory.co.il (וואלה על השיווק בפייסבוק זה פשוט עובד) אבל למרות הכל אני חושבת שחלון וירטואלי זה מגניב, הרי אני גרה במרכז העיר עם נוף אורבני שאני אוהבת ממש אבל גם לי מתחשק לראות לפעמים נוף אחר מבעד לחלון וממש הייתי רוצה להנות מתאורה טבעית (שבעצם משם כל זה התחיל) אז אולי זה הפתרון.
אבל אם נהיה מציאותיים לרגע נראה שיש כמה בעיות אם כל הפתרונות האלה. הבעיה הראשונה זה יקר ואולי נקודה קטנה מחשבה יכולה להיות לכל החברות האלה שמייצרות את החלונות המדומים האלה זה כאולי כדאי לייצר קו של חלונות זול, להתקנה עצמית כדי שאפילו סטודנט שמשכיר דירה קטנה יוכל להנות? 
נכון, ההנאה היא רק לעשירים. 
אבל אני מלאה תושיה ובסוף גם לי יהיה חלון עם תאורה טבעית, אני לא בטוחה לגבי וירטואלי אבל אור כן. אולי בפעם הבאה אני אנסה לכתוב בדיוק את התכנון שלנו למשהו דומה...