היום השלישי עבר בצורה מחיוכת משהו. להשלמת הבלטות של שבירת הקירות חיפשנו תמיד משהו שדומה לבלטות שלנו, אמנם יש שיגידו שהרצפה בבית שלנו נוראית אבל אני ויונתן מאוהבים בה. הבלטות לפני מיטב ידעתי יוצרו באיטליה והן הבלטות המקוריות. אז כן למצוא כאלה לא היה פשוט כלל וכלל.
לפני כחצי שנה סוף סוף נפגשנו עם מיכאל ולילך שגרים עכשיו בגדרה וראינו את הבית שלהם שם, בית חמוד קטן עם שטח ענקי בו הם הולכים לבנות תוספת שבעצם תהיה העיקר לבית שלהם הנוכחי. הבית מעוצב להפליא ובטעם טוב, טוב מה אפשר לצפות ממיכאל שגדל בבית של אדריכל ואומנית?! בקיצור בבית שלהם הם חידשו את האמבטיה ופתאום ראינו בלטות דומות בצבע לשלנו רק עם קישוטים. אני חייבת לומר שהרגשתי כאילו מצאתי זהב. שאלנו, התשובה הייתה, מה זה מהסטודיו של אחותי ובעלה והם הוסיפו ואמרו שיש להם עוד. אני חושבת שמאותו הרגע הרגשתי שאני חייבת לעשות את השיפוץ ויהי מה, הרי יש בלטות זהות ואין יותר בעיה.
אז כשסוף סוף הגענו לרגע בו צריך להשלים בלטות, אצתי רצתי לסטודיו של אורנה ויובל וינד חסון (וינד חסון זה השם משפחה כמובן). אורנה ויובל זוג צעיר בשנות הארבעים לחייהם גרים בכפר אוריה בבית מקסים ועל שטח אינסופי בו יש להם לול שאותו הם הסבו לסטודיו. הם אוספים אבנים, מרצפות ומה לא מפרוקים שונים מבתים בירושלים ומוכרים אותם בנוסף למוצרי קרמיקה שונים שהם מייצרים לבד. אגב האתר שלהם הוא זה http://studio-desert.com/
נסעתי לשם בבוקר אחרי שקיבלתי את השיפוצניקים שהחלו לבנות את מחיצת הגבס ותיקוני שפכטל. הנסיעה לשם היתה זריזה ולקחה קצת פחות מ-40 דקות (לא נסעתי מהר) נכנסתי לסטודיו והתאהבתי ויכולת שלהם וגם של מיכאל, אגב, לדעת לשלב ישן עם חדש מדהימה. ראיתי דלתות ישנות מקסימות לצד ידיות קרמיקה חדשות שמעליהן תלויות מנורות עתיקות ועל גבי הרצפה מונחים כיורים ישנים. דברים נדירים מהבניה הישנה והטובה של ירושלים שנאספו עם המון אהבה והמון ידע. יובל לקח אותי לראות את הבלטות, מדהים זה זה חשבתי לעצמי בקול. קניתי 40 בלטות וכל הזמן חשבתי על שחבל לי שיונתן לא איתי לראות.
העמסנו הכל לאוטו ונסעתי חזרה עם חיוך מרוצה על הפנים. לצערי הדרך חזרה לקחה קצת יותר משעה בגלל פקק מטומטם משער הגיא עד שורש אבל גם הנסיעה האיטית מאוד חזרה לא עצבנה אותי כמו ביום רגיל אם זה היה קורה.
עד סוף היום אאורי ומוחמד שייפו כל בלטה (כי הן טיפה יותר גדולות ממה שיש בבית מלימטר אחד או שניים יותר) וריצפו את החסר. הבית כמובן שוב היה מלא באבק אבל אני הייתי מרוצה.
הבלטות המלוכלכות בבית במהלך השיפוץ. מאי 2010
לפני כחצי שנה סוף סוף נפגשנו עם מיכאל ולילך שגרים עכשיו בגדרה וראינו את הבית שלהם שם, בית חמוד קטן עם שטח ענקי בו הם הולכים לבנות תוספת שבעצם תהיה העיקר לבית שלהם הנוכחי. הבית מעוצב להפליא ובטעם טוב, טוב מה אפשר לצפות ממיכאל שגדל בבית של אדריכל ואומנית?! בקיצור בבית שלהם הם חידשו את האמבטיה ופתאום ראינו בלטות דומות בצבע לשלנו רק עם קישוטים. אני חייבת לומר שהרגשתי כאילו מצאתי זהב. שאלנו, התשובה הייתה, מה זה מהסטודיו של אחותי ובעלה והם הוסיפו ואמרו שיש להם עוד. אני חושבת שמאותו הרגע הרגשתי שאני חייבת לעשות את השיפוץ ויהי מה, הרי יש בלטות זהות ואין יותר בעיה.
אז כשסוף סוף הגענו לרגע בו צריך להשלים בלטות, אצתי רצתי לסטודיו של אורנה ויובל וינד חסון (וינד חסון זה השם משפחה כמובן). אורנה ויובל זוג צעיר בשנות הארבעים לחייהם גרים בכפר אוריה בבית מקסים ועל שטח אינסופי בו יש להם לול שאותו הם הסבו לסטודיו. הם אוספים אבנים, מרצפות ומה לא מפרוקים שונים מבתים בירושלים ומוכרים אותם בנוסף למוצרי קרמיקה שונים שהם מייצרים לבד. אגב האתר שלהם הוא זה http://studio-desert.com/
נסעתי לשם בבוקר אחרי שקיבלתי את השיפוצניקים שהחלו לבנות את מחיצת הגבס ותיקוני שפכטל. הנסיעה לשם היתה זריזה ולקחה קצת פחות מ-40 דקות (לא נסעתי מהר) נכנסתי לסטודיו והתאהבתי ויכולת שלהם וגם של מיכאל, אגב, לדעת לשלב ישן עם חדש מדהימה. ראיתי דלתות ישנות מקסימות לצד ידיות קרמיקה חדשות שמעליהן תלויות מנורות עתיקות ועל גבי הרצפה מונחים כיורים ישנים. דברים נדירים מהבניה הישנה והטובה של ירושלים שנאספו עם המון אהבה והמון ידע. יובל לקח אותי לראות את הבלטות, מדהים זה זה חשבתי לעצמי בקול. קניתי 40 בלטות וכל הזמן חשבתי על שחבל לי שיונתן לא איתי לראות.
העמסנו הכל לאוטו ונסעתי חזרה עם חיוך מרוצה על הפנים. לצערי הדרך חזרה לקחה קצת יותר משעה בגלל פקק מטומטם משער הגיא עד שורש אבל גם הנסיעה האיטית מאוד חזרה לא עצבנה אותי כמו ביום רגיל אם זה היה קורה.
עד סוף היום אאורי ומוחמד שייפו כל בלטה (כי הן טיפה יותר גדולות ממה שיש בבית מלימטר אחד או שניים יותר) וריצפו את החסר. הבית כמובן שוב היה מלא באבק אבל אני הייתי מרוצה.
מוחמד בודק ומודד כל בלטה
לפני השיוף. מאי 2010
אומנם הריצוף לא ישר ממש (מכיוון שזו השלמה של קו בו היה קיר) ולכל בלטה יש גוון מעט שונה גם מהרצפה הקיימת אבל גם האחת מהשניה אבל זה בסופו של דבר משתלב בצורה יםה בבלטות הקיימות, מה גם שבכל הבית פזורות בלטות כאלה שהן קצת שונות האחת מהשניה ולפעמים יש כהות ולפכמים בהירות.
מעבר להכל שמחתי שהכרתי מקום בו יש דברים מיוחדים, פינת חמד בתוך כפר אוריה בה יש דברים ואנשים שמעריכים את אותם הדברים כמוני.
רצפות עושות את הבית לדעתי ואומנם היום יש ריצופים מאוד יפים אבל עדיין אני אוהבת ומוכירה את הישן. ולמרות שגם אני וגם יונתן אוהבים את העיצוב הסופר מודרני, הנקי עם החיתוכים הישרים והקר, אנחנו עדיין שומרים מתוך בחירה ומתוך אהבה את הישן, הבלטות, הקירות העקומים (שבאחת מהפגישות עם אחד הקבלנים הוא הציע ליישר את הקירות ולעשות אותם סופר חלקים עם צביעת שלייפלאק שכמובן סירבנו) ואת עובי הקירות החיצונים של חצי המטר ועוד...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה