הטעות שלי התחילה בזה שלא תיעדתי ממש את כל השלבים של השיפוץ, אבל הרעיון היה כבר כל כך הרבה זמן בתיכנון כך שכשזה קרה, ההתרגשות וההכנות לא השאירו לי זמן לחשוב על תיעוד בתמונות כמו שאולי הייתי צריכה לעשות. וכמובן שאת הבלוג אני מעדכנת בדיעבד, אבל אני אנסה שהעלאת הפוסטים תהיה ככל הניתן עם תמונות שצילמתי ולפי איזשהו סדר כרונולוגי.
אז הסידורים התחילו לפני המון זמן וכל פעם קצת וטיפה להזיז מפה לשם, מרוב עומס של דברים בבית שבעצם הכיל ציוד של שני בתים. סידור דבר אחד הצריך סידור של דבר אחר כדי לפנות מקום וכן הלאה. לכן, הכל היה איטי. ותמיד המחשבה או התובנה שלנו היתה שצריך להשאיר את הדברים של ההורים שלי נגישים מבלי לפרק או להרוס. אני מודה עשינו שינו אחד גדול לפני חמש שנים כשבנינו את מחיצות הגבס והגלריה כדי ליצר חדר נוסף תוך שמירה על משרד ומעבר הסלון לחדר המערבי של הבית שהפך להיות הכי רועש בשל שינוי הכביש מתחת לבית לדו כיווני. אבל עדין שמרנו על הציוד של ההורים שלי בבית ונגיש.
בקיץ שנה 2009 יונתן התחיל בהורדה של הגלריה עליה ישנו ושבנינו שלש שנים לפני כן בזיעת אפינו, בעיקר בגלל שנהיה לי קשה לטפס למעלה (על הקשיים האלה אולי בפוסט אחר). ההורדה של הגלריה בעיקר הייתה בזכות זה שיונתן ויתר על המשרד שהיה לו מתחת לגלריה.
כמו שציינתי בפוסט בתחילת החודש הסידור הממשי התחיל אז, כל הספרים וכל הדברים שלא היו שלנו נארזו בארגזים ואוחסנו במחסן ובבויידעם, ואני לא צריכה כמובן לציין שלפני כן פינינו את הבויידעם והמחסן ניקינו והכנו לקראת איחסון הציוד של ההורים מחדש. חלוקת העבודה היתה שיונתן פינה סידר וניקה את המחסן והבויידעם ואני ארזתי וכנתי לאיחסון.
אחרי שרוב הציוד של ההורים פונה מהדירה התפנה לנו מקום איחסון בשביל הציוד שלנו שתמיד לא היה לו מקום איחסון מסודר.
כמובן שערמנו את הכל כדי לפנות את החדר של טום (החדר שסגרנו אנחנו) ואת חדר השינה שלנו כדי שנוכל לפתוח את המחיצה בין פינת האוכל שהיתה חשוכה בטירוף ובין הסלון החדש והורדנו גם את הקיר בין הסלון החדש לחדר השינה שלנו (שגם אותו בנינו) כדי להגדיל את הסלון בעוד מטר.
אז הסידורים התחילו לפני המון זמן וכל פעם קצת וטיפה להזיז מפה לשם, מרוב עומס של דברים בבית שבעצם הכיל ציוד של שני בתים. סידור דבר אחד הצריך סידור של דבר אחר כדי לפנות מקום וכן הלאה. לכן, הכל היה איטי. ותמיד המחשבה או התובנה שלנו היתה שצריך להשאיר את הדברים של ההורים שלי נגישים מבלי לפרק או להרוס. אני מודה עשינו שינו אחד גדול לפני חמש שנים כשבנינו את מחיצות הגבס והגלריה כדי ליצר חדר נוסף תוך שמירה על משרד ומעבר הסלון לחדר המערבי של הבית שהפך להיות הכי רועש בשל שינוי הכביש מתחת לבית לדו כיווני. אבל עדין שמרנו על הציוד של ההורים שלי בבית ונגיש.
בקיץ שנה 2009 יונתן התחיל בהורדה של הגלריה עליה ישנו ושבנינו שלש שנים לפני כן בזיעת אפינו, בעיקר בגלל שנהיה לי קשה לטפס למעלה (על הקשיים האלה אולי בפוסט אחר). ההורדה של הגלריה בעיקר הייתה בזכות זה שיונתן ויתר על המשרד שהיה לו מתחת לגלריה.
הגלריה במהלך הפירוק. אוגוסט 2009
העומס במשרד שמתחת לגלריה אוגוס 2009
כמו שציינתי בפוסט בתחילת החודש הסידור הממשי התחיל אז, כל הספרים וכל הדברים שלא היו שלנו נארזו בארגזים ואוחסנו במחסן ובבויידעם, ואני לא צריכה כמובן לציין שלפני כן פינינו את הבויידעם והמחסן ניקינו והכנו לקראת איחסון הציוד של ההורים מחדש. חלוקת העבודה היתה שיונתן פינה סידר וניקה את המחסן והבויידעם ואני ארזתי וכנתי לאיחסון.
אחרי שרוב הציוד של ההורים פונה מהדירה התפנה לנו מקום איחסון בשביל הציוד שלנו שתמיד לא היה לו מקום איחסון מסודר.
כמובן שערמנו את הכל כדי לפנות את החדר של טום (החדר שסגרנו אנחנו) ואת חדר השינה שלנו כדי שנוכל לפתוח את המחיצה בין פינת האוכל שהיתה חשוכה בטירוף ובין הסלון החדש והורדנו גם את הקיר בין הסלון החדש לחדר השינה שלנו (שגם אותו בנינו) כדי להגדיל את הסלון בעוד מטר.
חלק מהציוד שלנו ארוז מתחת ומעל לגלריה הישנה (שנשארת). מאי 2010
אז מה יהיה לנו? סלון ופינת אוכל מחוברים קצת בדומה למה שהיה פעם רק פתוח יותר.
אתמול תהיתי לי בשאלה של בעצם למה סגרתי מראש, אז לפני כחמש שנים אם אני שוב פותחת את זה, אין לי תירוץ חוץ מזה שרציתי חדרי שינה שקטים שרחוקים מצידו המזרחי של הבית שפונה לרחוב, שהפך לדו סיטרי ורצינו שהמשרד ישאר. אז היום כנראה שהתרגלנו לרעש ולשמחתנו הילדים שניהם ישנים עמוק, ורצינו יותר מהכל בית מרווח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה