הפוך

אני מניחה שכל אחד שוכח משהו מתישהו איפהשהו. אבל היום אני חושבת שעברתי את כל השיאים שלי ופשוט שכחתי את האוטו.

כל זה התחיל אתמול אחרי ניחום אבלים הלכתי לקחת את טום מהגן עם האוטו, כי היה כבר מאוחר...
ובביה"ס של מיה עשו מסיבת קיץ (מכירה של דברים מחנות יד שניה והופעות ילדים), אז החלטתי למשוך קצת את שנת אחה"צ של טום ולבלות כולנו במסיבת הקיץ.
בתום המסיבה מיה רצתה ללכת לחבר, אוקי, עושים סידורים ותיאומים והנה היא הלכה לחבר. טום היה כבר קרוע מעייפות אז לקחנו אותו הביתה לישון, ברגל.
והאוטו? נשאר בחניה של בית הספר.
למזלי, אני חושבת, הייתי ריכה להמשיך עם משימות הילדים ולקחת את המיה למסיבת יומולדת של חברה. ירדנו לחניה מתחת לבית ו...אין אוטו. כמובן שהייתי בטוחה שהוא נגנב.
ואז נכנס נוהל גניבהת רכב לפעולה בראש ומפוזר שלי משהו. התקשרתי ליונתן לדווח על הגניבה, התקשרתי לחברה כדי שהיא תקפיץ את המיה ליומולדת. ואז יונתן התקשר, שכחנו את האוטו בחניה של בית ספר הוא אמר.
פדיחה! התקשרתי לחברה לבטל אבל היא כבר היתה בדרך אלי ואמרה שאין בעיה. אז מצאתי את עצמי הולכת לבית הספר של מיה להביא את האוטו. למזלי החניה היתה פתוחה והאבדה שבה למקומה.
השאלה שנשאלה היאאיפה הראש שלי נשאר?!
החיים היום מנוהלים אצלי לפי שעון. עכשיו זה אח"כ ההוא. רק שלפעמים כשצץ משהו שהוא חורג מסדר היום הכל מתחרבש וכתוצאה "נגנב" לי האוטו!

התבגרות

כל דת וכל אדם רואה את המוות והחיים בצורה שונה.

אני חייבת לומר שמפגשים בשבעה הם המפגשים המוזרים ביותר שאני חוויתי. השבעה הראשונה שבה השתתפתי בחיי הייתה השבעה של יותם. יותם היה החבר הטוב שלי בתיכון, או אולי יותר נכון החברה הטובה. למען האמת היום במבט לאחור אני לא כל כך יודעת להגדיר בדיוק את אופי החברות שהיתה לי איתו. מצד אחד הוא היה "הבאר" יכולתי לספר ולדבר איתו על הכל, הכל. מצד שני הוא היה "החבר" ברמה מסוימת, כן יש שיקראו לזה יחסים רומנטיים ויש שיקראו לזה זיונים, בכל מקרה היה גם את זה.ומצד שלישי היחסים שלנו היו דפוקים לגמרי, שיחות על מוות וחקירת הנושא לכל כיוון אפשרי. מטורף.
בזוגיות הזו שלנו המיוחדת עוד היתה צלע שלישית זה היה יפי. היו לא מעט שקראו לנו "השלישיה המוסקטרית". שלושתנו חיינו בתוך עצמנו עם עצמנו בתוך הקלחת המטורפת של גיל טיפש-עשרה. מתוך השלושה נשארנו שניים, אני ויפי, וזה אחרי שבגיל 16 יותם החליט שהוא תוקע לעצמו כדור בראש. הוא מת ואנחנו המשכנו, אני מניחה. למרות שכל אחד נסרט מזה ולכל אחד נשארה פגיעה מסוימת.
את השבעה של יותם בחרתי שלא לעשות עם החברים בבית ההורים. בליתי את רוב הזמן בבית, לבד. אולי זו היתה טעות, אולי לא. אבל לא ראיתי את עצמי משתלבת בתוך כל החבורה נמנעתי, התרחקתי. אני חושבת שאולי הלכתי לביקור בבית של ההורים של יותם ביום הקימה מהשבעה, הרגשתי אז שההחלטה להשאר בבית במהלך השבעה היתה נכונה. לא הרגשתי שייכת יותר.
מאז בכל פעם שאני נקלעת לסיטואציה בא מישהו שאני מכירה הולך לעולמו, אני בוחרת להגיע להלוויה ולא לשבעה. ברור לי שיש לשבעה מטרה רק שאני תמיד מרגישה לא במקום. אולי בעצם כי אני חושבת שבסופו של דבר האדם שבאמת יכול לנחם את המשפחה הם החברים הקרובים.
היום הייתי בשבעה של אח של מיקי, מיקי למד איתי בבית הספר היסודי והתיכון ואחיו הקטן (23) נהרג בתאונת נפילה מצוק בתורכיה. למרות שמי ואני מעולם לא היינו חברים קרובים וכל אחד היה שייך לקליקה משלו הלכתי היום לשבעה, בעיקר כי הוא היה בחנות והודיע לנו על התאונה של אחיו. ולהלוויה לא יכולתי להגיע. אבל משום מה היום הרגשתי את הצורך להציע את עזרתי, כי רוב החברים של מיקי גרים בתל אביב ובירושלים נשארו מעט אנשים. התשובה היתה שכן. מוזר לי אבל לא הרגשתי שלא בנוח נהפוך הוא.
למרות שאולי זה סרקסטי, אבל אולי אני תהיה לי חוויה מתקנת לגבי השבעה שיושבים היהודים על מתיהם. אולי אני אלמד משהו בגיל 35 ואלמד להתמודד עם האוולים.
במבט לאחור תמיד היה סביבי המוות. כאחות במיון זה היה כמעט יומיומי אח,כ ב-AP את המוות חוויתי דרך מסכי המחשב או הטלוויזיה בסרטים או תמונות ללא צינזור, שאת האמת לא תמיד יותר טוב מהמציאות. אח"כ חזרתי להדסה ולמרות שזו הייתה עבודה משרדית, עדיין העבודה היתה בבית חולים עם חולים. היום, אני אדם רגיל עם עבודה רגילה ועסוקה בגידול הילדים. רחוק ככל האפשר ממוות. האמת אני לא מתגעגעת למוות ואני מרגישה שלמה יותר מבכל תקופה אחרת בחיים. אולי זה ישמע מוזר אבל לי התחושה הזו חדשה ונעימה. אז אולי עם המודעות הזו אני אהיה בשלה לראות את הדברים באור שונה, נורמלי ונכון יותר?
אולי התבגרתי?!

The summer is here!!!

הים הוא אחד המקומות היחידים בהם אני מוצאת חופש לעצמי, גם כשאני עם הילדים ולמרות שאני ירושלמית ;-)

כל כך נכון

היום מיה הגיעה עם חברה הביתה.
אחת מהשיחות שהיו לי עם הילדות היתה על הצבעים השונים של כל האנשים.
באיזשהו שלב הילדה אמרה לי, למרות שאני חומה (אתיופית) אני יותר ישראלית.
מצחיק ככה אני גם הרגשתי כשהייתי ילדה, אני יותר ישראלית מיפנית.
היום במבט מבוגר יותר, ולאו דווקא בוגר, אני לא יודעת מה אני בדיוק.

הבודהה הקטן שלי

שלי מהבית

מצאתי את זה פה
רעיון אדיר וקצת יקר (בטירוף! $550) אבל בטוח אפשר לחשוב על משהו
העיקרון הוא כזהף
אתה מקבל - או יותר נכון קונה בהרבה כסף קיט
הקיט כולל או מטוש ללקיחת דגימת DNA מהחלק הפנימי של הלחי או מעין דף עם ספוג מלא בדיו ולוקח לעצמך את הבדיקה או את טביעת האצבע.
אתה שולח בחזרה לחנות - הם מציינים שיש מעטפת החזרה, מה באמת, כי במחיר כזה חשבתי שאני עוד צריכה להחזיר את המעטפה מחשבוני ?!
ואז מקבל הביתה בחזרה תמונה של ה-DNA שלך או של טביעת האצבע שלך האישית

אולי אני אחשוב על גימיק דומה לחנות ?! אבל קצת יותר בזול
למרות הכל זה נראה לי גנבה לאור יום
כן ובקיטים שלי אני אכלול מעטפת החזרה...D-;

מיחזור

הרבה פעמים נתקלים בדברים שעשויים מחומרים ממוחזרים.
אבל אני מודה לא הכל יפה.....
הפעם מצאתי משהו ממש מדליק בבלוג של מעצבת חלונות מדהימה שיושבת באוסטרליה.
הבלוג שלה מלא בתמונות מעוררות מחשבה ויצירתיות, שלי אישית כיף לקרוא, להתעדכן ולעשות באונליין משהו שדומה ל-window shopping.
בכל מקרה אחד הספונסרים שלה הוא חנות אונליין שנקראת OYEMODERN לתכשיטים שיושבת באוסטרליה, שגם כן מדהימה.
החנות לא מחזיקה דברים זולים במיוחד אבל עושה משלוח גם לישראל, לא יאמן!!!
מדליק!

מנורות ותמונות

בחיפושי אחרי כל מיני אפשרויות לשימושים קצת שונים לתמונות שכולנו מדפיסים הגעתי לעיצובים ממש נחמדים
הבעיה שלא מצאתי לכולם את מקום המכירה כי הלינקים נעלמו במטריקס
בכל מקרה תמונות ומנורות נתנו לי את המחשבה שכל מקום צריך להיות מואר ומכאן, לכל חדר מגיעה מנורה.
אני אישית אוהבת עצובים מודרניים עם טיפת הומור.
זאת נראית לי מנורה מוצלחת לחדר או לחנות שלנו או בעצם לכל מקום עם תקרה ממש גבוהה
מה שנחמד זה שאפשר לעשות אותה לבד גם בגרסא מוקטנת ולהתאים אותה לחדר
רק מי ינקה ממנה את האבק?!

מחשבות

כבר המון זמן שלא בבלגתי, מסיבות שונות אני מניחה....
אחת הסיבות הן שמשום מה תמיד משהו עוצר אותי כי למרות הכל זה שם בעולם?!
אני מודה הייתי עסוקה מידי בכל מיני דברי יומיום: ילדים, תיכנוני שיפוץ, עבודה...
היום הגעתי למסקנה שפשוט אני אעלה כל מיני דברים לבלוג ואני אאחד את כל הרצונות שלי לפה - אולי זה יהיה יותר מסודר.
אז כרגע הדברים שבוערים לי
1. טיסה ליפן
2. קייטנות ילדים
3. עבודה
4. תיכנונים לשיפוץ הדירה - שנמשכים לעד ואני ממש מקווה שנגיע לשיפוץ עצמו מתישהו
ועוד ועוד ועוד
טוב אז
מתחילים