התקופה האחרונה לא היתה קלה לאף אחד בעיקר מבחינה כלכלית. לצערי, העניין גם לא פסח עלינו ובחודשים האחרונים ראינו שיש צורך להפשיל שרוולים קצת יותר.
אז נכון, אני תמיד יכולה לחזור להיות אחות, כי זה באמת המקצוע שלי (ויש הרבה שיעשו חחחחח אבל כשעבדתי כאחות הייתי דיי טובה בזה) אבל השעות קשות, העבודה לא פשוטה והסיבה העיקרית שיצאתי מעבודת הסיעוד היתה שהמחיר שהמשפחה שילמה היה כבד. נכון, בימים שבהם עבדתי לילות הייתי בבית בשעות שבהם מיה היתה ערה אבל אני לא הייתי כל כך ערה.... ולא להיות שישי או שבת בבית עם המשפחה זה דבר לא פשוט ונוסיף לזה את הלילות בהם לא הייתי עם יונתן, האמת קצת מבאס.
אז אני נותנת לעצמי שנה או אולי קצת יותר כדי לנסות ולהרוויח ממה שאני עוד טובה בו. אז במה אני עוד טובה? סריגה תפירה וכל ה״בתיה עוזיאל סטייל״. אני לא יודעת אם מזה אני יכולה לחיות טוב, סביר להניח שלא, אבל כתוספת קטנה לכלכלת הבית, אולי זה כן.
הדבר לא פשוט כי אני צריכה להחליט מה להכין ואיפה למכור. באופן טבעי כמעט, בזכות החנות שלנו, החלטתי שלהתחיל להכין דברים לצלמים יהיה לא רע. אז תפרתי כמה כיסויים לרצועות סטנדרטיות של מצלמות DSLR שמגיעות עם המצלמה, הכנתי גם כמה רצועות יד למצלמות קטנות שעשויות ממיתרים. אבל שום דבר עוד לא נמכר...
אז זהו, זה השלב בו אני מנסה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה