 |
| לינק לתמונה בפייסבוק רפרודוקציה תמונת מחזור נ"א רנה קסין |
לפני כמה ימים גיליתי שבית הספר התיכון שלי כבר לא יהיה קיים... למרות שחווית התיכון שלי לא היתה הכי בעולם אבל זה בעיקר בגללי.
אבל בכל זאת זה עצוב!
כשאני סיימתי את התיכון היינו שכבה שמנתה 500 ילדים ב-12 כיתות. את מסיבת הסיום של התיכון עשינו בתיאטרון ירושלים, אולם שרובר, האולם הגדול. ביקשו מאיתנו שיבואו רק הורים ללא אחים, דודים וכו' כי אין מקום לכולם.
תיכון רנה קסין היה אחד התיכונים הגדולים בירושלים, הוא הוזן ע"י מספר שכונות גדולות חילוניות, אבל היום השכונות התחרדו ומספר התלמידים ירד.
כשאני נזכרת בילדות אני רואה את ירושלים כעיר חילונית עם גטאות קטנים של חרדים, היום המצב התהפך ים חרדי בתוכו גטאות חילוניים שמנסים להבין מה קרה.
אני מניחה שלא הסתכלתי ממש עד עכשיו כמה המצב גרוע, וכמה אנחנו הופכים להיות פסיק קטן בכל זה.
היום הילדים שלי לומדים בבית הספר הניסויי, כל שנה ישנם מספר גדול של משפחות שבית הספר נאלץ לסרב לקבלן מפאת חוסר מקום. זו אחת הסיבות בגללן ברקת רצה שנפתח שלוחה של בית הספר בקרית יובל, בית הספר ארגנטינה פועל תחת שם הניסויי מזה 3 שנים וכבר הם נאלצים לסרב לקבל משפחות חילוניות מפאת חוסר מקום.
בכל זאת ברקת בשלו, מחליט שלא באמת לקבוע דברים חילוניים בעיר.
אבל מעבר לכל גיליתי באמת את כוחו של הפייסבוק. כן יש לי כבר כמה שנים פייסבוק ועד עכשיו הייתי סנובית, בוחרת למי לאשר ולמי לא. ואפילו נמנעתי מהפייסבוק כמעט שנתיים. אבל עם ההתחלה של המאבק הזה של בית ספר הניסויי הבנתי עד כמה חזק כוחו של הפייסבוק ועד כמה אפשר לומר את הדברים בלחיצת כפתור מבלי לצעוק. אני לא יודעת אם נצליח במה שאנחנו עושים אני גם לא יודעת אם זו השקעת אנרגיה לחינם, ואולי זה מאבק אבוד אבל מבחינתי זו מלחמה לשמירה על "אי של שפיות" בתוך כל הבלאגן הירושלמי.
הקשה בכל הסיפור הוא לצערי, לנסות להסביר את הדברים הללו לאחרים. אני מקווה שאולי הפוסט הזה יסביר את זה, אני מקווה.
פתאום ראיתי אנשים שמזדעזעים מכתבה אחת שאמרה שבית הספר התיכון רנה קסין, אחד הגדולים בירושלים, הולך להסגר. ראיתי איך אנשים לרגע נעצרים וחושבים למה זה קרה, למה ירושלים התחרדה. הדיון הגיע לכך שבעצם אנשים אמרו למה כבר נגמר להם הכוח להלחם ושהם בוחרים ללחום מלחמות אחרות. אבל פתאום גם ראיתי התגייסות של אנשים לנסות ולעזור למרות שהם בחרו לעזוב, נתקלתי פתאום באנשים שרוצים לעזור כי גם אם הם עזבו הם בסופו של דבר ירושלמים.
הדיון היה נכון וחשוב וקשה לי לומר שאני לא מבינה את אלה שעזבו את ירושלים, אבל זו המלחמה, שאני בחרתי ללחום.
בכל זאת ברקת בשלו, מחליט שלא באמת לקבוע דברים חילוניים בעיר.
אבל מעבר לכל גיליתי באמת את כוחו של הפייסבוק. כן יש לי כבר כמה שנים פייסבוק ועד עכשיו הייתי סנובית, בוחרת למי לאשר ולמי לא. ואפילו נמנעתי מהפייסבוק כמעט שנתיים. אבל עם ההתחלה של המאבק הזה של בית ספר הניסויי הבנתי עד כמה חזק כוחו של הפייסבוק ועד כמה אפשר לומר את הדברים בלחיצת כפתור מבלי לצעוק. אני לא יודעת אם נצליח במה שאנחנו עושים אני גם לא יודעת אם זו השקעת אנרגיה לחינם, ואולי זה מאבק אבוד אבל מבחינתי זו מלחמה לשמירה על "אי של שפיות" בתוך כל הבלאגן הירושלמי.
הקשה בכל הסיפור הוא לצערי, לנסות להסביר את הדברים הללו לאחרים. אני מקווה שאולי הפוסט הזה יסביר את זה, אני מקווה.
פתאום ראיתי אנשים שמזדעזעים מכתבה אחת שאמרה שבית הספר התיכון רנה קסין, אחד הגדולים בירושלים, הולך להסגר. ראיתי איך אנשים לרגע נעצרים וחושבים למה זה קרה, למה ירושלים התחרדה. הדיון הגיע לכך שבעצם אנשים אמרו למה כבר נגמר להם הכוח להלחם ושהם בוחרים ללחום מלחמות אחרות. אבל פתאום גם ראיתי התגייסות של אנשים לנסות ולעזור למרות שהם בחרו לעזוב, נתקלתי פתאום באנשים שרוצים לעזור כי גם אם הם עזבו הם בסופו של דבר ירושלמים.
הדיון היה נכון וחשוב וקשה לי לומר שאני לא מבינה את אלה שעזבו את ירושלים, אבל זו המלחמה, שאני בחרתי ללחום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה